אהבה שבורה

פרק 23

-בל-

''אלה אני נשבעת שאני אהרוג אותך!!!'' צעקתי עליה בטלפון
היא סוף סוף החליטה לענות לי לטלפון ולגלות לי שזה היה מתיחה אז עכשיו אני מאיימת על חייה בטלפון והיא צוחקת! היא צוחקת המכשפה!
''מה את צוחקת?!''
''הכמות פעמים שהתקשרת הייתה מטורפת!'' היא אומרת בין צחוק לצחוק ולא מפסיקה.
אני מגלגלת עיניים ומחליטה לנתק לה.
אני ושירה כבר חזרנו מהלימודים ישר לאחוזה והיא הלכה לעבודה.
אני כבר רציתי ללכת למשרד של מתאו, לקחת את אחד המחשבים ולנסות לפרוץ לטלפונים שלהם או משהו כי הם לא ענו לי כל היום אבל עכשיו המכשפה החליטה לענות לי.
''מה קרה?'' מתאו שואל כשהוא בא מאחורי
''אלה הועילה בטוב ליבה לספר לי שזאת הייתה מתיחה.'' אני אומרת ומתיישבת על הספה באנחה
הוא מצחקק קצת ותוך כדי מוציא לוח שחמט
''אתה לא נרגע אה?''
''אני לא ארגע עד שמישהו ינצח.'' הוא אומר ואני מגלגלת עיניים ומתרוממת כדי לעזור לו לסדר.

-מתאו-

''נמאס לי!'' בל צועקת והולכת למטבח כנראה כדי לשתות כוס מים.
בשלב הזה אני כבר לא יודע אם להעיף את השחמט או להתחיל לצחוק.
אני מקבל שיחת טלפון ורואה שזה משירה
איך יש לה את המספר שלי?
כאילו, לי יש את שלה כי מצאתי אותו בטלפון של בל פעם אחת והחלטתי לשמור אותו למקרי חירום אבל איך לה יש את שלי?
אני עולה למעלה לאחד החדרים ועונה לה
''איך יש לך את המספר שלי?''
''מהטלפון של בל, היא קוראת לך 'סלבטורה' זה לא כזה קשה לנחש שזה המספר שלך.''
''למה את מתקשרת?''
''כי אני צריכה את העזרה שלך בלתכנן את היום הולדת של בל.''
''חשבתי שהיא לא רוצה ממש לחגוג.''
''איך רואים שאתם בנים. אין דבר כזה והפעם גם יש לנו אותכם אז זה נותן יותר אופציות.''
''אוקיי, אז מה את צריכה?''
''אני חושבת שנלך לאיזה הופעה של מישהו שהיא אוהבת.''
''מי היא אוהבת?''
''אתה לא בן זוג שלה או משהו?! איך אתה לא יודע?''
''למה את עצבנית?''
''כי אתה מטומטם. תברר.''
''רגע. את לא החברה הכי טובה שלה או משהו? איך את לא יודעת?'' אני שואל אותה אבל היא ניתקה לי.
אני יורד למטה ורואה את בל טובלת את הרגליים שלה בבריכה אז אני מצטרף אליה.
''איזה להקות או זמרים את אוהבת?'' אני שואל אותה ומתיישב לידה
''יש מלא שאני אוהבת.''
''אז העשרה המועדפים עלייך.''
היא חושבת לרגע ואני רק מקווה שלא עשיתי את זה שקוף מידי
אני לא טוב בכל הדברים האלה של המסיבות הפתעה, אני רק יודע שאם היא תרצה משהו היא תקבל.
''אני אוהבת את The neighborhood, בילי אייליש, לנה דל ריי, צ'ייס אטלנטיק, ארקטיק מונקיז, מונסקין. לא יודעת מה עוד, הזה מה שכרגע עולה לי.''
היא אומרת ואני מנסה לזכור את הכל
''למה?''
''כי אני לא שומע הרבה מוזיקה, רציתי לדעת איזה את שומעת.'' אני עונה והיא לוקחת את הטלפון שלה, אני שומע צלצול של הודעה בטלפון שלי ורואה שהיא שלחה לי קישור למשהו
''זה פלייליסט של יותר מ24 שעות שהכנתי, יש פה את כל המוזיקה שאני אוהבת.'' היא אומרת ואני מניח את הטלפון בצד.
''מתי אנחנו עומדים לדבר על המשפחה שלך?''
אני שואל אותה אחרי כמה דקות של שקט.
אפשר לראות שזה לא קל לה לדבר עליהם ואני גם יכול להבין, יש משפחות עם בעיות וקשה לדבר על זה אבל אני רוצה לעזור לה.
''דיברנו על המשפחה שלי.'' היא אומרת
''אני לא מדבר על סבתא שלך או דודה שלך'' אני אומר בידיעה מוחלטת שהיא הבינה על מה דיברתי אבל עדיין מנסה ''אני מדבר על ההורים שלך.''
''אין לי הורים.'' היא אומרת ונשמעת עצבנית אבל היא מנסה להסתיר את זה
''את יתומה?''
''מבחנתי כן.'' היא אומרת ואני מבין שהיא כנראה חתכה אותם מהחיים שלה אבל עכשיו אני רק סקרן הרבה יותר אז אני מנסה מכיוון אחר
''יש לך אחים?''
''היה.'' היא אומר בקול שלא עולה על לחישה
אם לא היינו קרובים כל כך אני לא בטוח שהייתי מצליח לשמוע.
אני רוצה לשאול אותה עוד משהו אבל היא קמה ויוצאת מהבריכה אבל אחרי כמה דקות היא חוזרת כשהיא לבושה רק בחזייה ובבוקסר שלי קופצת לבריכה.
אני לא יכול שלא לצחור אבל גם מרגיש את כל הדם שלי זורם ישירות לאיברי.
''תצטרף.'' היא אומרת בחיוך ומתחילה לצלול ולשחות במים
אני שולח לה חיוך חזרה.
היא מעבירה את עיניה למכנסיי ואז מסתכלת חזרה אליי בחיוך תמים.
היא יודעת בדיוק מה היא עושה לי, והיא לא מתביישת להראות את זה.
אני נכנס חזרה ולאחר כמה דקות יוצא החוצה לבוש במכנסי בגד ים שחורות.
אני קופץ ישר למים בדיוק כמו שהיא עשתה, תופס אותה ושם אותה על קצה הבריכה.
''את לא צריכה איזה משהו לעיניים?'' אני שואל אותה כדי שלא ישרוף לה בעיניים אחר כך
''סבא שלי לימד אותי לשחות מגיל שנתיים, מגיל שלוש כבר הייתי בלי משקפת.'' היא אומרת בחיוך ואני מניד את ראשי בחיוך
ברור.
כל כך הרבה זמן עבר מאז שצחקתי באמת וכמה שבועות איתה ואני יכול להתפקע מצחוק כל יום
''תספרי לי קצת על הקעקועים שלך.'' אני אומר כי עכשיו כשהיא ככה, רואים שיש לה מלא קעקועים.
היא לא מכוסה כולה אבל עדיין יש לה הרבה.
''תבחר קעקוע.'' היא אומרת ואני מסתכל על כל הגוף שלה אני רואה את הקעקוע מדוזה על היד שלה, עוד אחד במותניים, קעקועים של פרפרים וציפורים באותו אזור קצת מתחת לצוואר שלה, קעקוע של פרפר מת ליד המדוזה ביד...
''הפרפר מת.'' אני בוחר ומסתכל עליה
''הקטע של פרפר זה פגיעה עצמית.'' היא מתחילה להסביר ''אם היה לך את הרעיון לפגיעה עצמית והצלחת לעצור את עצמך, הפרפר שלך חי. אם לא אז הוא מת.'' היא מסיימת ואני מסתכל על הפרפרים האחרים שלה
''אז כל פרפר זה לכל פעם שפגעת בעצמך?''
''לא כל קעקוע של פרפר קשור לזה. אתה צריך להחליט את המשמעות בעצמך.'' היא אומרת ומסתכלת עליי חזרה.
האווירה מרגישה מאוד רגועה, אפילו כשהסיפור עצוב או לא נעים, איתה זה תמיד מרגיש יותר משוחרר.
אני תמיד מרגיש יותר משוחרר.
''זה.'' אני אומר ומצביע על קעקוע של שני מסכי מחשב שעל אחד מהם כתוב את האות R והשני L
''זה משחק מחשב שאהבתי כשהייתי ילדה, נוסטלגיה פשוט.'' היא אומרת ואני מחליט שאני אבדוק את המשחק הזה אחר כך.
אני רוצה לדעת מה היא אהבה כשהייתה קטנה, הילדות שלי לא הייתה משהו אבל יכולתי לקבל עזרה מהאחים שלי אפילו שלא הייתה לנו ילדות.
אני מסתכל על הקעקועים שלה ובוחר אחד שנראה כמו חישוק ותווים של מנגינה בתוכו, על הקרסול שלה.
''זה סתם עשיתי כי היה לי משעמם ולא היה לי כוח לצבוע את השיער.'' היא אומרת במשיכת כתפיים ואני מרים גבה
''היה לך משעמם אז עשית קעקוע?'' אני שואל קצת מופתע אבל גם קצת לא
''כשמשעמם לי אני עושה הרבה דברים. משעמם לי אז אני צובעת את השיער, משעמם אז אני עושה קעקוע, משעמם אז אני מדברת עם ראש מאפיה. כאלה דברים.''
היא אומרת וקופצת חזרה למים, מעליי.
היא מתרוממת ומוציאה קצת מים מהשיער שלה
''עכשיו אתה. מה הקעקוע הזה?'' היא שואלת אותי על הקעקוע שבחזה שלי
''זה קעקוע של המאפיה.''
''והקעקוע הזה?'' היא שואלת ומצביעה על הקעקוע שועל שעל הכתף שלי
''לכל שאר הקעקועים שלי אין משמעות.''
היא פוערת את עיניה אבל לבסוף רק מושכת בכתפיים וממשיכה לשחות בבריכה בזמן שאני נשען על הקיר ורק צופה בה.

בל ושירה הלכו למועדון, בל לעבודה ושירה סתם להנות.
רציתי ללכת איתם אבל אני עדיין ראש מאפיה, ויש לי התחייבויות.
בינתיים אני יושב פה עם איידן, דיימן, פבלו וסבסטיאן וכמובן מיקלה וקרלו.
''סגרנו את הנושא הזה?'' מיקלה שואל אחרי שעה וחצי של חפירה
''כן. עכשיו לנושא הבא.'' אומר דיימן ואני מתעפק לא להנאח בקול רם
''מה עושים עם הסכין הרוסית?'' דיימן שואל וכתפיי מתקשחות.
''חקרנו עליה קצת'' אני מתחיל להגיד ''כתוב שלכל סכין יש מספר קטן, כך הם יודעים למי היא שייכת. כל מי שבאפייה הרוסית ולא סוחב את הסכין איתו, נענש.'' אני אומר ופותח את המידע על המחשב הגדול כך שכולם רואים
''מה הסכין הזאת עשתה לכם?'' פבלו שואל
''הסכין הזאת הרגה את ג'יימס בקרב האחרון.'' אני אומר ונזכר בדיוק מה קרה באותו לילה.
ג'יימס היה האיש הכי טוב שלי.
זה שאני יכול לסמוך עליו אם כל המידע, זה שיודע להשתלט על החיילים הכי טוב, זה שידע להילחם הכי טוב. ובקרב הזה הוא נרצח. על ידי הסכין הזאת של רוסי מזדיין. הדבר האחרון שהוא ביקש ממני זה למצוא את הרוסי ולנקום בו.
אני עומד למלא את בקשתו.
פתאום אני מקבל הודעה בטלפון, אני מוציא אותו ומגלה שזה מבל

מלאך שלי: המספרים נמצאים בקצה הסכין, בצד ההפוך מאיפה שהמשפט. 23:48

כשאני רואה את ההודעה הזאת אני מרים גבה ומסתובב לראות אולי היא שמה משהו בחדר, אז אני שומע עוד הודעה

מלאך שלי: שמאל למעלה. 23:49

היא כותבת ואני מסתכל ורואה את המצלמת אבטחה ששמתי בחדר למקרה שקורה משהו וצריך לראות במצלמות

אני: ברצינות. 23:50

מלאך שלי: היה לי משעמם...23:51

היא כתבה ואני כמעט צחקתי אבל אז נזכרתי שאני לא לבד, בזמן הזה דיימן וסבסטיאן סיימו להסביר את כל מה שהיו צריכים וכבר הייתה אמורה להיגמר הפגישה אבל רגע לפני שהם יצאו איידן הסתובב ואמר
''קיבלתי מידע שהם עומדים לכוון את הכוונת לנשים שלנו. עדיף שהן יסתובבו אם שומרי ראש מעכשיו ושלא יצאו מהבית כשהן לא חייבות.'' הוא אומר ומסתכל ישירות עליי ואני מבין את הרמז
בל
אני מהנהן והם יוצאים מהדלת.
שתי דקות אחר כך שירה באה ומתחילה לדבר ממש מהר.
''שירה, תעצרי. תנשמי. תתחילי מהתחלה.'' אני אומר ומיקלה וקרלו כבר יצאו מהחדר.
''מצאתי הופעה של לנה דל ריי שאפשר ללכת אליה. יש כל מיני ספרים שהיא רוצה ואפשר לקנות לה...'' ככה במשך עשר דקות קיבלתי הרצאה על כל מה שאפשר לעשות לבל ליום הולדת ובסוף החלטנו על כמה דברים שידענו שהיא תאהב
שיר יצאה מהחדר ואני נשארתי לבד עם המחשבות.
נזכרתי במשחק מחשב שבל שיחקה ופתחתי את המסך כדי לחפש אותו.
חיפשתי בגוגל ובכל אתר אפשרי אבל אין אף משחק שקוראים לו R.L גם לא היה פעם ונמחק.
זה פשוט לא קיים.
בדרך כלל כשאנשים משקרים לי אני יכול לראות את זה, אבל בה לא היה כלום.
אז מה זה R.L?

___________________________________________

🖤