הוצאתי לכם פרק אפילו יותר ארוך מהקודמים כדי שתוכלו להנות❣️
האמת לא חשבתי שאני אצליח ואספיק להוציא אבל בכל זאת הוצאתי לכם את פרק 47 האמיתי והמלא!
___________________________________________
-בל-
''מה זה התוכנית, רוקו?" אני שואלת אותו אבל ברוסית כדי שאף אחד לא יצליח להבין.
הוא מרים את מבטו אליי מהרצפה ונראה כאילו שכח מכל כאב שהיה לו.
חיוך צדדי מתחיל להתפרס על הפנים שלו כשהוא מחזיר לי בדיוק כמו שציפיתי, ברוסית שוטפת ''זה התחיל.'' זה כל מה שהוא אומר ואז לא משנה כמה שאלתי אותו וכמה מיקלה לחץ על הפצעים שלו, הוא לא ענה.
''תמהרו כבר!" מתאו צועק.
מיקלה, דיימן, אני ועוד כמה אנשים מהמאפיה נמצאים במשרד שלו, כולנו עובדים על לגלות מה זה התוכנית.
כולם עושים מה שמתאו אומר להם לעשות וממהרים אבל אני מרימה את ראשי באיטיות מהמחשב למבט שלו, ממצמצת כמה פעמים מטה את ראשי הצידה קצת.
הוא מסתכל עליי חזרה ואני לא אומרת כלום, המבט שלו נרגע קצת ואז הוא אומר בספרדית ''סליחה מא, את לא חייבת.'' אני מצחקקת וחוזרת לעבוד.
בחיים לא חשבתי שראש מאפיה יתן לאישה להגיד לו מה לעשות, או בכללי לכל בן אדם, אבל מסתבר שזה אפשרי.
''את רעה..'' הוא ממלמל בעברית ומנסה להחניק חיוך.
''נכון.'' אני אומרת, מנסה להחניק צחוק כשאני חושבת על זה עוד פעם ואני רואה אותו מזווית העין מניד את ראשו ואז חוזר להתרכז במחשב שלו.
''חלק מהסמים בתערובת הוא הזמין מרוסיה.'' אני אומרת לאחר כמה דקות.
באותו רגע כל האנשים בחדר מרימים את העיניים שלהם אליי כולל מתאו.
אני מסמנת לו בעיניי לבוא והוא נעמד לצידי.
''תמשיכו לעבוד.'' הוא מצווה על השאר ומתכופף אליי כדי להסתכל על המסך ועל מה שאני מראה לו.
כשאף אחד לא מסתכל אני מגניבה נשיקות קטנות ליד שלו שנמצאת לידי ואז מסתכלת עליו.
אני רואה איך הוא מתקשה להישאר דרוך וכמה הוא שותה להתנפל עליי ואני מנצלת את זה לטובתי כדי להתגרות בו.
אולי הוא לא מסמיק כמו שאני בטח הייתי, אבל כן יש לו את התגובות הגופניות שלו שמודיעות לי שאני מצליחה להשיג את המטרה שלי.
בלי שהאחרים שמים לב אני מושכת אותו אליי מהצווארון שלו ולוחשת לו באוזן בחיוך צדדי ותחמנן ''אני רואה שחבר שלך שמח לראות אותי.''
אף אחד מאיתנו לא צריך להסתכל למטה כדי לדעת שעומד לו.
הוא מתעפק לא לנשוך את השפה שלו ולא להגיב וזה גורם לי תחושת הנאה לדעת שככה בקלות הגוף שלו מגיב רק מהמילים שלי.
אני לא יכולה שלא לחשוב מה יקרה אם.. כשאני אגע בו.
לפעמים אני חושבת שלחכות עד לחתונה יהיה יותר מידי זמן, מצד אחד, מצד שני אני עדיין מפחדת מכל התהליך.
אני מסתכלת על הטלפון שלי שנמצא על השולחן ורואה ששירה הפציצה אותו בהודעות.
אני ישר לוקחת אותו ומסתכלת כדי לוודא שלא קרה כלום אבל היא פשוט כותבת לי לעלות למעלה שוב ושוב.
אני מגלגלת עיניים לעצמי ופונה למתאו ''אני עולה לשירה רגע.'' אני אומרת לו והוא מהנהן.
YOU ARE READING
אהבה שבורה
Romance*בשכתוב* ספר ראשון בסדרת אהבות מהגהנום בל לביא - אני בת 23 אבל זה מרגיש כאילו הייתי ככה כל חיי. מאז שאני בת 14 אני שומרת על כל צעד שאני עושה, בודקת ומסתכלת על כל דבר לפני שאני מחליטה. הכל אצלי שבור, העבר ההווה ונותר לי רק להניח שגם העתיד. לצערם של...
