אהבה שבורה

פרק 57

השמלה שבל לובשת לדייט שלה ושל מתאו
רפרנס מפינטרסט:
https://pin.it/3XMjschNC

🖤
___________________________________________

-מתאו-

שבועיים עבר מאז ששירה חזרה.
הבנות עברו סופית לאחוזה כדי שנוכל לשמור עליהן מקרוב, הן עדיין בשלבי המעבר אבל זה כבר קרוב לסיום.
בל נראית הרבה יותר שמחה ומאושרת מאז ששירה חזרה, אפילו שלא הכל כמו שהיה.
אתמול סיימתי להכין לה את הספריה באחוזה.
שמתי לב שאחד הדברים שהכי היה קשה לה להיפרד מהם היה הספריה שלה אז שיניתי את אחד החדרים האחוזה כדי שיתאים בדיוק לאיך שהיה אצלה.
היא עוד לא יודעת את זה, אבל היא תגלה בקרוב.
כל מי שעזר לנו למצוא את שירה כבר חזר לארץ שלו, כולל אבא של בל אבל הם כן החליטו להתחיל לתקשר אחד עם השניה ולעבוד על הקשר שלהם.
כששירה הגיעה הדבר הראשון שרצינו לעשות היה לקחת אותה לבית החולים אבל בל לא הסכימה, אני לא בטוח למה אבל אני יודע שיש לה סיבה אז לא לחצתי יותר מידי.
במקום הבית חולים, בל טיפלה בה בעצמה.
כולנו רואים ששירה לא בדיוק עצמה מאז שחזרה אבל זה מובן לגמרי, היא עברה משהו קשה וייקח לה זמן להתגבר עליו.
היפנים הפסיקו להילחם בנו ושלחו מכתב בקשה להפסקת אש.
הסכמתי לזה כי זה אומר שיש לנו פחות אויבים להילחם בהם.
זה ברור שאנחנו לא עומדים לסמוך עליהם, אבל אם אנחנו יכולים להיפתר מהם אפילו לזמן קצר, זה יעבוד.
כשסיפרתי את זה לבל היא קצת התאכזבה אבל במקום זה אמרתי לה שהיום נוכל לצאת למסע הרג במחסנים.
הרגנו את אישתו של הקאפו היפני ואת בנו, הרגנו את רוקו. שדאגתי להשאיר חי עד עכשיו כדי שבל תוכל להרוג אותו מתי שתרצה.
עכשיו אנחנו בדרך לתא הכי מיוחד.
לא אמרתי לה מי נמצא שם, אבל אני בטוח שהיא תזהה אותו.
''אתה יכול להגיד לי כבר מי זה?" היא מתלוננת.
אנחנו כרגע נוסעים למרתפים והיא רק ממשיכה להתלונן.
אנחנו מגיעים למרתפים ואני נכנס מלפניה, מוודא שהוא קשור אבל ער ורק אז נותן לה להיכנס.
היא מגלגלת עיניים כשרואה שאני בודק וממלמלת בעברית ''אני יכולה לשמור על עצמי.''
היא נכנסת ואז רואה אותו, ציפיתי שתהיה קצת מופתעת לפני שהפנים שלה יראו תגובה אבל כמעט מיד היא חייכה את החיוך הפסיכוטי שלה.
''סלבה.'' היא אומרת והוא מרים את ראשו אליה.
הוא מחייך חיוך חסר שיניים ואומר בקול צרוד ''העלמה השווה, באת כדי לעזור לי?"
אני נגעל מאיך שהוא מדבר אליה ומכווץ את ידי לאגרופים
'העלמה השווה' גועל נפש.
היא מצחקקת צחוק חלש ומסוכן, והוא שם לב לזה.
''כן. היום נחליט איך ומתי תמות.'' היא אומרת ברוסית, למדתי כדי שאני אוכל לעזור לה למצוא את שירה ובגלל שהיא הייתה חטופה של הרוסים, זה דרש מן הסתם לדעת רוסית.
''זה לא אומר שהרוסים ירצו לחטוף אותך?" היא מסתובבת ושואלת אותי בספרדית כדי שסלבה לא יבין.
''הם יכולים לרצות.'' אני אומר ומושך בכתפיי.
בזמן הקרוב הם לא יעשו כלום כדי שלא יפגעו בקאפו שלהם, אז כל עוד הוא חי או לפחות הם חושבים שהוא חי, הכל יהיה בסדר.
כבר דאגתי לקחת סרטונים של סלבה כך שאם הם יבקשו הוכחה שהוא חי, הם יקבלו את הסרטונים גם הוא כבר מת.
וגם כמו שאמרתי, הם יכולים לרצות אבל הם לא יצליחו.
היא מהנהנת ונראה שהיא חושבת על משהו.
היא לוקחת כיסא ומתיישבת מולו.
''אז, סלבה. אני מניחה שאתה זוכר את המפגש הקטן שלנו במסיבה.'' היא מתחילה והוא מהנהן.
הוא מנסה לא להראות לחוץ אבל רואים את הזיעה שזולגת ממנו בכמויות.
''ביקשת ממני להסתכל על המספר שלך.'' היא ממשיכה ואני רואה לאן זה ממשיך ''עכשיו אני רוצה שאתה תקריא אותו.'' היא אומרת והוא מתחיל לממלמל את המספרים בשקט.
''חזק יותר.'' היא אומרת ואז הוא אומר בקול
''852908.'' הוא אומר והיא מוציאה את הטלפון שלה.
אני מניח שהיא עשתה את החישוב בראש של לחבר את כל המספרים האלה למספר אחד שהוא מתחת ל187.
ברגע שהיא מגיע למספר 32 היא מחייכת ונושמת עמוק כאילו מכינה את עצמה.
אני אוהב את המשחק הזה, כי זה תמיד יוצא מספר אחר, עינוי אחר, דרך אחרת להרוג אנשים ואף פעם אי אפשר לדעת מה היא תהיה.
''יש לך שעה וחצי פחות או יותר עד שאני חוזרת.'' היא אומרת ויוצאת מהתא, אני מתחיל להתעלל בסלבה, יודע שאני צריך להשאיר אותו חי בשבילה אבל עדיין עושה כיף משלי.