-בל-
אחרי שעה פחות או יותר שמתאו רק מתעלל ומרביץ וחותך חלקי גוף ואני רק צופה, קצת נמאס לי ואני מתעייפת, אני רוצה להגיד לו את זה אבל אני לא רוצה שלוקאס ישמע, התחלתי ללמוד איטלקית אבל יש עוד כמה שבועות עד שאני אצליח באמת לדבר, אני מנסה את מזלי עם ספרדית כי אני לא זוכרת אם הוא אמר שהוא יודע או לא.
''אני מתחילה להתעייף, אני לא חושבת שאני אלך לקולג' מחר, יש דברים אחרים שאני צריכה לעשות. להישאר פה או שתקפיץ אותי ואת שירה חזרה?''
הוא מחזיר לי גם בספרדית
''אני מאוד מקווה שהדברים האחרים שאת צריכה לעשות הם להתארגן לדייט שהבטחתי לך. תישארו באחוזה כבר.''
הוא אומר וקם מהכיסא שהיה מול לוקאס.אנחנו פותחים את הדלת של האחוזה ומתאו ישר הולך להתקלח, אני רואה את שירה וקרלו שוב ישנים אחד על השני על הספה ומיקלה כבר לא שם.
אוקיי מעכשיו כל פעם שאני רואה אותם ככה ביחד אני מציקה להם עד שאחד מהם מתוודא.
אני חושבת לעצמי והולכת למטבח כדי לקחת שתי כוסות מים, אני מגיעה מאחוריהם על הספה ושופכת את הכוסות עליהם.
הם ישר מתעוררים וקופצים מהספה
”מה לעזאזל?!” צועק קרלו
’’בוקר טוב יפיופות.” אני אומרת באדישות ועולה למעלה.
אני שומעת את הצעדים של שירה מאחורי.
”תגידי מה הסיפור שלך?! כואב לך שאני סומכת על מישהו שהוא לא רק את?! עד כדי כך את שתלטנית?!” היא צועקת עליי ואני מסתובבת אליה כשהפנים שלי רותחות מזעם
”תגידי לי את שומעת את עצמך?” אני שואלת אותה בעברית, להפתעתי אני לא צועקת, ניגוד מוחלט לעובדה שהגוף שלי רוצה להרביץ לה, להשתגע ולצרוח, הקול שלי יחסית חלש ונעים, אפשר לחשוב שאני לא עצבנית ”נראה לך אכפת לי שתסמכי ותהיי עם קרלו? אני כועסת כי את לא מוכנה לספר לי על זה. כי את מסתירה את זה ממני. כי את לא מוכנה להודות שעשית טעות שלא סיפרת לי אז מה שאת עושה זה להמשיך עם הטעות הזאת, אפילו שאת יודעת בדיוק מה קרה בעבר. את מתעלמת מהכל וממשיכה למרות שאת יודעת שזה יכול לפגוע לא רק בך, גם בעוד אנשים.”
אני אומרת בדיוק מה שאני חושבת, בלי פילטרים, כמו תמיד.
תמיד העדפתי להגיד את האמת כמו שהיא ולהתמודד איתה מאשר להמתיק אותה רק כדי שהכל יראה פשוט יותר.
אין לה מה להגיד כי היא יודעת שאני צודקת, אני מסתובבת ועולה במדרגות לחדר של מתאו.
אני מגיע לחדר ואני שומעת רעש מהחדר ארונות אז אני מניחה שהוא מתלבש, אני נכנסת למקלחת ושמה על הכי חמים.מתאו כבר נרדם אבל אני לא מצליחה.
הראש שלי מלא מידי במחשבות, אני מחליטה לחפש בחלק שלי במזוודה ששירה הביאה את האוזניות שלי כי אני יודעת שהיא הביאה.
אני מוצאת האוזניות ומחברת אותן לטלפון שלי, אני שמה לי את השיר R.I.P 2 My Youth של The Neighbourhood ומחפשת דרך לעלות לגג שיש למעלה.
אחרי שאני מסתובבת קצת אני מוצאת את המדרגות לעלייה לגג ומתחילה לעלות.
אני פותחת את הדלת ומתקדמת לספסל קטן שאני רואה שם, אני מתיישבת ומתחילה לחשוב.
אני רואה שההשעה 4:00 זה אומר שסבתא שלי בישראל ערה ואני יכולה לדבר איתה.
אני מתקשרת אליה ומחכה שהיא תענה.
’’בלי! מה שלומך קטנה שלי?’’ סבתא שלי ישר אומרת ואני יכולה לשמוע את החיוך שלה עד לפה.
’’היי סבתא, אני בסדר. איך אתם?’’
’’כולנו בסדר. הילדים פה, את רוצה לעבור לשיחת ווידאו?’’
הילדים אלה בני דודים שלי, אלה היא הכי גדולה, בת שבע ושני האחים הקטנים שלה, קאי בן הארבע ודילן בן השנתיים.
’’כן בטח.’’ אני עונה ומנתקת
אחרי כמה שניות אני מקבלת צלצול טלפון הפעם מדודה שלי בשיחת ווידאו.
אני עונה ורואה את הפנים של אלה, קאי ודילן במסך.
’’בלי!!’’
’’היי יפים קטנים! מה שלומכם?’’
’’בסדר! מתי את באה לבקר?’’
’’אני לא יודעת.’’
’’את יכולה לבוא בקרוב?’’ קאי שואל בקול תינוק קטן ומתוק
’’אני אבדוק מתי אני אצליח ואתקשר להודיע לכם.’’ אני מחזירה בחיוך.
אני מתה על ילדים, במיוחד עליהם.
’’בלי, מי זה מאחוריך?’’ אלה שואלת ואני מסתובבת
אני רואה את מתאו עומד מאחורי בחיוך ומתקדם לכיווני.
’’לא הצלחת להירדם?’’ הוא שואל בספרדית
’’לא.’’
’’תראי אותו עוד פעם. הוא היה חתיך.’’ אני שומעת את קולה של אלה מהטלפון ומסובבת אותו ישר אליי
’’מה זאת אומרת חתיך?! מכשפה קטנה את בת שבע! שלא תעזי להתחיל להתקרב לבנים!’’ אני אומרת לה מבוהלת,
מה חתיך עכשיו? למה היא צריכה חבר? מה היא בכלל חושבת על חבר?
חוץ מזה, בואו לא נשכח את העובדה שהוא כבר שלי.
בינתיים מתאו בצד מתאפק לא לצחוק ואני לא יכולה שלא לתהות למה
הוא יודע עברית?
’’נווו אני לא רוצה חבר, הוא סתם חתיך.’’ אלה אומרת עוד פעם ואני מגלגלת עיניים.
’’תזהרי ממני לילי. הוא שלי.’’ אני אומרת ומתאו מחייך
כן הוא בוודאות יודע עברית.
’’טוב לילי, תחזירי אותי לסבתא או לאמא שלך.’’ אני אומרת לאלה והיא מביאה את הטלפון לסבתא
’’מי היה שם בלי?’’
אני מסובבת קצת את המצלמה כדי שיהיה אפשר לראות אותי ואת מתאו
''סבתא תכירי, זה מתאו. מתאו זאת סבתא שלי, אודט.''
אני אומרת ומתאו מחייך ומדבר עם סבתא שלי בעברית.
ידעתי
YOU ARE READING
אהבה שבורה
Romance*בשכתוב* ספר ראשון בסדרת אהבות מהגהנום בל לביא - אני בת 23 אבל זה מרגיש כאילו הייתי ככה כל חיי. מאז שאני בת 14 אני שומרת על כל צעד שאני עושה, בודקת ומסתכלת על כל דבר לפני שאני מחליטה. הכל אצלי שבור, העבר ההווה ונותר לי רק להניח שגם העתיד. לצערם של...