אהבה שבורה

אפילוג

***שנתיים וחצי לאחר מכן***

-בל-

אני לוקחת כפית מהמגירה ומערבבת את הכוס שוקו שלי.
אני שותה שלוק אחד לפני שאני מרגישה ידיים גדולות מקיפות את הבטן הגדולה שלי.
''בוקר טוב מא.'' הוא לוחש ומנשק את הצוואר שלי.
אני שומעת רגליים קטנטנות רצות אליי ואז מרגישה את הידיים שלהם מקיפות את הרגליים שלי.
''בוקר טוב מאמא.'' ראיין וברונו אומרים ביחד.
לפתע הידיים של מתאו מתרחקות ממני ואני מסתובבת ורואה אותו עושה כאילו הוא מועד לאחור אחרי שהבנים דחפו אותו.
''היא מאמא שלנו לא שלך!" הם מתלוננים אחרי שהם דחפו אותו.
אני רק מצחקקת בשקט כשמתאו משלב את ידיו על החזה ואומר ''היא הייתה שלי לפני שהיא הייתה שלכם.'' הוא מתווכח אבל הם רק נצמדים אליי יותר.
מתאו מניד את ראשו כלא מאמין אבל לא מצליח לשמור על ארשת פנים אדישה לעוד הרבה זמן לפני שהוא מתחיל לחייך.
הוא מתקרב אליי שוב אבל הפעם יורד על ברכיו, מרים את החולצה שלי עד שרואים את כל הבטן שלי.
הוא מנשק אותה ולוחש ''בוקר טוב מלאכית קטנה.''
הבנים עושים כמוהו ואומרים בוקר טוב לאחותם לעתיד.
אני מצחקקת ומסתכלת על מתאו כשהוא עולה חזרה למעלה ומנשק אותי שוב.
הבנים כבר בני שנתיים וחצי וקרלו מתעקש לארוך להם ולסער, הבן שלו ושל שירה, מסיבת יום הולדת של שנתיים וחצי אז היום אני צריכה לעבוד ואז אני לוקחת חופש למחר.
''אתם הולכים היום לבקר את סער?" אני שואלת אותם והם מהנהנים.
בגלל שאני בהריון שוב וגם שירה, שוב, אז עשינו כל מיני שינויים.
כל השטח שקרוב אלינו ריק ושייך לנו אז בנינו עוד שתי אחוזות, אחת לקרלו ושירה ואחת למיקלה.
אנחנו נמצאים באותה אחוזה שהייתה שלהם מההתחלה והם ממש פה לידנו.
הבנים הולכים לבקר הרבה אצל קרלו ושירה בזמן כדי לשחק שלושתם בזמן שמיקלה, קרלו ומתאו עובדים מהבית לרוב, לפעמים הם יוצאים למשימות, ואני בעבודה שלי.

''בוס, את מקשיבה?''
''ברור שאני מקשיבה.'' אני אומרת ומתנתקת מהמחשבות שלי.
אני לא מקשיבה.
אנחנו רק עשרים דקות לתוך הפגישה הזאת ואני רוצה לישון.
בגלל שידעתי הכל בקשר לוטרינריה, הצלחתי לסיים את הלימודים מוקדם מהרגיל, מה שהיה אמור לקחת לי פחות או יותר ארבע שנים, הצלחתי לעשות את הבלתי יאמן ולעשות בשנתיים, כשהביאו לי את המבחן המסכם הצלחתי בקלות ועם הקשרים של מתאו, קיבלתי תואר תוך שנתיים.
בזמן שתכננתי להמשיך ללמוד בניתי חברה שעכשיו היא הכי מצליחה שיש.
כל מה שקשור לוטרינריה, אם זה מדע, תרופות, חיסונים, טיפולים, הכל מתקשר לחברה שלי והכל שייך לי.
הבניין המרכזי של החברה, שבוא אני עובדת, הוא מובנה איפה שפעם היה הבית שלי ושל שירה.
בגלל שהשטח הזה שלנו החלטנו לבנות שם את הבניין המרכזי, כמובן שיש לי עוד בניינים מפוזרים אבל זה המרכזי.
שם נמצאת כל ההנהלה הגבוהה כולל אני.
עכשיו אני נמצאת בפגישה שמנסים למכור לי משהו, אני אפילו לא בטוחה מה אבל יש פגישות כאלה פעם בכמה זמן ואני שונאת כל אחת ואחת מהן.
לפתע הדלת נפתחת וראיין וברונו רצים אליי ומתחילים להסתובב במשרד הפגישות.
אני רואה את מתאו ויודעת שהוא עשה את זה בכוונה כי הוא יודע שאני שונאת את הפגישות האלה.
''הפגישה נגמרה.'' אני אומרת ומושכת את הכיסא לאחור כדי לקום.
''אבל בוס..''
''הפגישה נגמרה.'' אני אומרת, הטון שלי לא משאיר מקום לוויכוח והם אורזים את הדברים שלהם ויוצאים.
אני מתכופפת כדי להרים את ברונו שמרים את ידיו אליי.
ברונו באמת גדל להיות יותר דומה לי בצורת פניו אבל עיניו הן אפורות כמו של מתאו.
ראיין לעומת זאת, קיבל את עיניו השונות כמו שהיו לראיין אחי, שיערו דומה לשלי אבל תווי פניו הן אחד לאחד כמו של מתאו.
שניהם הם השילובים המושלמים של שנינו.
אני כבר מחזיקה בברונו, רוצה להרים אותו, אבל מתאו עוצר אותי.
''אל תרימי אותו כשאת בהריון.'' הוא אומר ואני מסתובבת אליו.
אני עוד יחסית בתחילת ההריון, חודשיים וחצי פחות או יותר, כמעט שלושה, אבל מתאו שומר עליי כאילו אני לא יכולה לעשות כלום.
היה לי מזל שהצלחתי להוריד אותו מהמחשבה של להרים אותי כל פעם שאני רוצה לעלות או לרדת במדרגות.
''אל תגיד לי..'' אני מתחילה אבל הוא קוטע אותי בנשיקה.
''חרא.'' אני ממלמלת בעברית אבל הוא רק מחייך ומתכופף כדי להרים את ברונו במקומי.
''לא! אני רוצה את מאמא!" ברונו צועק ויורד ממתאו, אני מוציאה לו לשון ומרימה את ברונו בכל זאת.
הוא מתקרב אליי ולוחש לי באיטלקית כדי שהבנים לא יבינו ''את יודעת איפה הייתי מעדיף שהלשון הזאת תהיה?" הוא מתגרה בי אבל אני לוחשת לו חזרה.
''אני יודעת בדיוק.'' אני מנשקת אותו מאחורי האוזן מה שגורם לצמרמורת של עונג לעבור בעמוד השדרה שלו.