-בל-
''טוב'' קרלו אומר ומוחא כף ''מי עושה לנו סיור? הבית הזה ענקי.''
''בואו.'' אני אומרת וקמה מהשולחן ''אבל קודם בואו נפנה, לנו אין עוזרות.''
אנחנו כולנו קמים מהשולחן ושמים את הכלים בכיור.
''אוקיי אז'' אני מתחילה להגיד ''פה זה הסלון ליד הסלון יש את הדלת הענקית מהזכוכית שמובילה לבריכה. למעלה אלה החדרים שלי ושל שירה.'' אני אומרת ומתחילה לעלות במדרגות הם עולים אחרי ואנחנו מגיעים לקומה למעלה.
''שירה החליטה על רוב העיצוב של החדרים אז לכל חדר יש שם של צבע בגלל התקרה. החדר שלי הוא לבן, של שירה ורוד.''
''זה החדר שלי.'' אומרת שירה ומצביעה על הדלת של החדר הורוד
''החדר שלי זה פה.'' אני אומרת ומצביעה על הדלת מצד שמאל של הדלת של שירה.
''שם בהמשך יש עוד שלושה חדרי שינה, כחול אדום ואפור. שם אלה כל מיני חדרים שלי ושל שירה.''
''כמו מה?'' מתאו שואל
''יש חדר מיוחד עם דברים שלי, יש חדר שבו יש את כל האיפור של שירה, אה ולמטה יש את הספריה שלי.''
אני אומרת ויורדת למטה כדי להראות להם את הספריה.
''את יודעת לנגן?'' שואל קרלו ומצביעה על הכלי נגינה
''כן. ניסיתי ללמד את שירה פעם אחת על פסנתר אבל היא התייאשה.'' אני אומרת ושירה מגלגלת עיניים
''לא נכון! אני למדתי משהו אחד.'' היא אומרת והפעם תורי לגלגל עיניים
''את המצאת משהו אחד, יש הבדל.''
אני מסתכלת על השעון ומגלה שעכשיו השעה 22:30
''אני צריכה לזוז לעבודה.'' אני אומרת והולכת לחדר שלי לארגן את הדברים.
''את יודעת שאני הבוס שלך כן?'' מתאו אומר כשהוא נכנס לחדר שלי
''כן.''
''אז את יודעת שלא יקרה כלום אם תאחרי או לא תגיעי פעם אחת.''
''אני לא עושה את העבודה הזאת רק בשביל הכסף. זה חשוב לי באופן אישי שכל מי שצריך ירגיש בטוח שם.''
''זה בגלל ה...'' הוא אומר ומצביעה עליי, כאילו על הקעקוע שלי.
''אונס. אתה יכול להגיד את זה, יש סיבה שעשיתי קעקוע ולא שמרתי את זה רק לעצמי.''
''מה הסיבה?''
''הקעקוע הוא סימן בשבילי, אני לא מתביישת בו פשוט לא רציתי להראות לך כי ידעתי שאני אהיה חייבת הסברים, למרות שבאיזשהו שלב כבר רציתי לספר אז לא היה לי כזה אכפת.''
אני אומרת וכמעט מסיימת לארגן את התיק, אני רק צריכה משהו אחרון.
''תגיד'' אני מתחילה ''רוצה לראות את החדר הכי שמור ומוגן בבית הזה?'' אני שואלת אותו, חיוך צדדי מתפרס על פניי ''זה חדר שכל ראש מאפיה יאהב לראות.''
אני אומרת והוא מהנהן.
אנחנו מתקדמים לדלת שנמצאת בתוך החדר שלי ככה שאנחנו לא באמת יוצאים החוצה.
אני מכניסה את הקוד והדלת נפתחת.
זה לא חדר כזה גדול אבל זה חדר מספיק גדול בשבילי.
''בוא.'' אני אומרת ונכנסת לחדר.
הוא נכנס אחרי ופוער את עיניו.
''למה יש לך את כל זה?'' הוא שואל ומתחיל להסתובב בחדר בזמן שאני מחפשת את האקדח שלי.
החדר מלא באקדחים, רובים, סכינים מכל הסוגים.
''זה סתם כמה דברים שאספתי והחלטתי לשמור.''
אני לוקחת אקדח וסכין ושמה אותם עליי אחרי שאני מוודאת שהם טובים ויוצאת מהחדר.
מתאו יוצא אחרי והחדר נסגר אוטומטי.
YOU ARE READING
אהבה שבורה
Romance*בשכתוב* ספר ראשון בסדרת אהבות מהגהנום בל לביא - אני בת 23 אבל זה מרגיש כאילו הייתי ככה כל חיי. מאז שאני בת 14 אני שומרת על כל צעד שאני עושה, בודקת ומסתכלת על כל דבר לפני שאני מחליטה. הכל אצלי שבור, העבר ההווה ונותר לי רק להניח שגם העתיד. לצערם של...
