אהבה שבורה

פרק 8

-בל-

''איך אוכלים את זה?'' שואל מתאו.
השקשוקה מוכנה ומצאתי חלה באחד הארונות.
סידרתי את השולחן לכולנו וישבנו בשולחן העגול, כשמתאו, מיקלה וקרלו התיישבו הם פשוט בהו באוכל ושכחתי שהם אף פעם לא אכלו שקשוקה אז הם לא יודעים איך.
''מה שאני עושה זה לוקחת מהמחבת, לוקחים את הביצה והרוטב ביחד, לוקחת חתיכה מהלחם ואז אני 'מנגבת' את זה ואוכלת.'' אני מסבירה כמו שמסבירים לילד קטן.
הם עושים כמוני ואני קולטת שקרלו ממש מתנהג כמו ילד קטן וכל הפנים שלו מתלכלכות בשקשוקה, אבל אז גם שירה לוקחת ביס וקורה לה בדיוק אותו דבר, הם מביטים אחד בשני בדממה לשתי שניות ומתחילים לצחוק.
''תינוקות.'' אני ממלמלת ולוקחת גם ביס.
''זה ממש טעים.'' מתאו אומר ומסתכל עליי.
''תודה, אנחנו היינו אוכלים את זה כמעט כל בוקר בישראל.'' אני אומרת.
''ישראל?'' שואל מיקלה
''כן גדלנו בישראל, היינו בצבא ואז התחלנו לחסוך כסף לקולג'.'' הפעם שירה אומרת ''וואי תקשיבי אנחנו חייבות לקחת אותם לישראל איתנו. אם הם מתלהבים ככה משקשוקה אז תחשבי שווארמה.''
שירה אומרת לי בעברית.
''וואי כן. ופלאפל וחומוס דחוף.'' אני מסכימה איתה
''אז השפה שאתן מדברות?'' שואל קרלו
''עברית.'' אני עונה.
''אתן יודעות עוד שפות?'' שואל מיקלה.
''אני יודעת רק עברית, אנגלית וקצת ערבית.'' שירה אומרת, אני לעומתה בזמן הפנוי שהיה לי גם למדתי עוד כמה שפות.
''אני יודעת עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית וקצת צרפתית.'' אני אומרת. אין לי מושג למה למדתי את השפות האלה, סתם התחשק לי.
''רגע את יודעת רוסית?'' שואל מיקלה.
''כן למה?''
הוא מסתכל על מתאו מבט שאלוהים יודע מה הוא אומר ואז קם מהשולחן.
''על מה זה היה?'' אני שואלת את מתאו.
''לפני כמה שבועות פרצו אלינו כמה אנשים לאחד המועדונים, חשבנו שזה היה היפנים אבל כשהסתכלנו על אחד הסכינים ראינו שכתוב משהו אבל לא ביפנית אז לא יכולנו לתרגם את זה והאויבים היחידים שיש לנו שהם לא היפנים הם הרוסים.'' הוא מסביר ובזמן הזה מיקלה בא עם סכין בתוך שקית.
הוא מביא לי את הסכין ואני קוראת

''המוות אוהב לחכות''

אני מקריאה בקול ''זה משפט רוסי, לא הייתי אף פעם ברוסיה ושם מסבירים יותר טוב אבל המטרה היא שאם יש לך את הסכין הזה אתה חייב רק לפצוע, אסור לך להרוג איתו, אם מישהו הורג עם הסכין הזה צריך להרוג אותו בעינויים, בדרך כלל סקילה באבנים או שעושים משהו יותר גדול, בפומבי.'' אני מסבירה.
'

טוב, אנחנו נבדוק את זה אחר כך.'' אומר מתאו.
סיימנו לאכול וכולם פינו את הדברים לכיור.
''לא צריך לשטוף את הכלים?'' שירה שואלת
''לא, באות אלינו כמה עוזרות עוד כמה ימים.'' עונה לה קרלו והם נשארים לבהות אחד בשני קצת.
''טוב שירה, בואי.'' אני אומרת ולא מחכה לתשובה ממנה, פשוט גוררת אותה למעלה עד שאנחנו מגיעות לאיזה חדר ואני נכנסת.
אין לי מושג של מי החדר הזה וגם לא כזה אכפת לי.
''דברי.'' אני אומרת לה בטון קובע.
''אין על מה לדבר, הוא סתם נחמד אליי.'' כמובן שהיא ישר יודעת על מה אני מדברת אבל אני יכולה לראות מקילומטר שהיא משקרת.
''שירה תפסיקי לזבל את השכל אני צריכה את הIQ שלי. דברי. מה קורה ביניכם?''
''לא קורה כלום.'' היא אומרת ומתחמקת מהמבט שלי
''הזדיינתם?'' אני שואלת אותה, אני לא צריכה שהיא תספר לי -סתם היה נחמד סתם זרם וסתם וסתם- לא כזה אכפת לי, אני רוצה לדעת מה קרה בלי סתם דיבורים.
''לא...'' היא לוחשת. הפעם זה לא היה שקר.
''אז מה קרה שירה? את מתנהגת מוזר כל פעם שאני אומרת את השם שלו.''
''לא קרה כלום! די להציק לי על זה!'' הפעם היא צועקת ויוצאת מהחדר בעצבים.
לא חכם שירה. עכשיו אני יודעת שאת מסתירה משהו ושתינו יודעות שאני עומדת לגלות את זה.
אני יורדת למטה אחריה ורואה אותה יושבת על הספה ליד קרלו והם בוחרים סרט.
''אתם באים? רואים סרט.'' קרלו שואל ואני, מתאו ומיקלה הולכים לסלון.
''איזה סרט רואים?'' אני שואלת.
מיקלה, קרלו ומתאו מסתכלים אחד על השני ופה אחד אומרים ''אימה.''
''לא!'' שירה צועקת.
''כן.'' הפעם כולנו אומרים ביחיד חוץ משירה והיא רק מזעיפה פנים.
אנחנו מתיישבים על הספה מול הטלוויזיה הענקית בוחרים סרט אימה.
קרלו יושב בקצה אחד, שירה יושבת לידו, אני יושבת ליד שירה מהצד השני ומתאו יושב לידי, ליד מתאו יושב מיקלה שבוחר את הסרט הנזירה.
''אני לא חושבת שראיתי את זה עדיין.'' אני אומרת
והסרט מתחיל, בזמן הסרט שירה שמה את היד שלה על היד שלי ולוחצת קצת, כאילו היא מבקשת סליחה.
או שאני אעשה לה נעים בגב עם הציפורניים שלי אבל נתייחס לזה כאל סליחה.
אני לוחצת לה את היד חזרה להגיד לה שזה בסדר.
אני אחקור על זה בעצמי אחר כך.
אני יודעת שקורה משהו.
שירה צרחה כמה פעמים באמצע הסרט ולפעמים קפצה לחבק אותי ולפעמים את קרלו.
אני לא יודעת מה הולך בינהם אבל אני לא אוהבת את זה.
לקראת סוף הסרט העיניים שלי התחילו להעצם מעצמן, הנחתי את הראש שלי על משהו ופשוט נרדמתי.