אהבה שבורה

פרק 9

-בל-

פקחתי עיניים הדבר הראשון שזיהיתי הוא שאני לא בבית שלי.
ניסיתי להסתובב לצד כדי לנסות להבין איפה אני וכשהסתובבתי הדבר הראשון שראיתי זה הפנים של מתאו.
הוא ישן פה לידי וזה לא החדר שלי מה שאומר זה בטח החדר שלו.
אני מתרוממת ומסתכלת לצדדים.
החדר מאוד גדול, הדלת בצד שמאל שלי והמיטה במקום להיות באחד הצדדים של הקיר, היא בדיוק באמצע שלו.
אני רואה דלת אחת מלפני שמובילה לחדר יחסית גדול שנראה מתאים לחדר ארונות, לידה יש מראת גוף אז זה רק נראה הגיוני.
מצד ימין שלי יש עוד דלת אחת.
אני מסתכלת סביב ומנסה להיזכר בכל מה שקרה אתמול בלילה.
אחרי שהבאתי את שירה וסיימנו לאכול הלכנו לסלון כדי לראות סרט, אני זוכרת שעצמי את העיניים קצת ו... ונרדמתי
אני ישר לוקחת את הטלפון שלי ופותחת אותו, אני מגלה שעכשיו 12:25! לא אכפת לי מהקולג' היום, גם ככה אני יודעת את כל מה שאני אמורה לדעת, אבל אני חושבת שנרדמתי בסביבות ארבע... מה שאומר... נרדמתי ליותר משמונה שעות!
אני מגיל 17 לא הצלחתי להירדם ליותר משעתיים!
והפעם הצלחתי בקלות להירדם לשמונה שעות!
הפעם האחרונה שהצלחתי להירדם כל כך בקלות הייתה לפחות או יותר 6 שעות שינה בגיל 15
ועכשיו נרדמתי בקלות כל כך!
בלי לקחת כדור, בלי לנסות, פשוט נרדמתי.
פתאום אני שומעת צלצול טלפון לידי ואני רואה שזה מהטלפון של מתאו.
הוא מתעורר מהשעון והולך לחדר בצד ימין שעכשיו אני מגלה שזה חדר רחצה גם יחסית גדול.
מה קורה עם המימדים בבית הזה?
אני מזיזה את השמיכה ומגלה שאני עדיין בבגדים שלי פשוט בלי הנעליים והאקדח, הסכין והטבעת שלי על השידה משמאלי.
אחרי כמה דקות מתאו יוצא והולך ישר לחדר ארונות, לא ראיתי אותו כי הייתי עסוקה בטלפון אבל לפי האדים מהחדר והריח של הבושם שלו אני יודעת שהוא התקלח.
הריח שלו פשוט ממכר.
זה כמו סם.
הוא יוצא מהחדר ארונות אחרי לא יותר משתי דקות לבוש בחליפת עסקים שחורה שנראית כאילו היא נתפרה בשבילו.
עם הגובה שלו והשרירים שלו בחליפה שצמודה מספיק כדי להבליט אותם אבל לא מספיק כדי שתחשב קטנה עליו, הוא פשוט ההגדרה לשלמות.
''בוקר טוב מלאך. איך ישנת?'' הוא שואל ואני שמה לב שעדיין יש לו קול בס של בוקר. אני יכולה לשמוע אותו מדבר כל היום.
''מלאך?'' הוא שואל עוד פעם ואני נזכרת שלא עניתי לו.
מלאך? שטן במקרה הטוב אולי.
''האמת? ישנתי טוב, הכי טוב מזה שנים. ואגב, אני יותר קרובה לשטן מאשר מלאך אז אולי תרצה לשנות את זה.'' אמרתי והתרוממתי תוך כדי שאני מתמתחת.
''בשבילי את מלאך.'' הוא אומר והלב שלי מחסיר פעימה.
בחיים לא דיברו אליי ככה, זה נחמד.
''טוב רומנטיקן.'' אני אומרת בצחוק קטן, מנסה להקליל את האווירה כי אני בטוחה ששנינו מרגישים את זה כרגע. ''לאן אתה הולך שאתה לבוש ככה?''
''יש לי פגישת עסקים, זה פה באחוזה. אתן יכולות להישאר זה לא מפריע, אנחנו נהיה במשרד.''
''אתה הולך לפגישת עסקים בלי לאכול ארוחת בוקר?'' אני שואלת
אולי לא הייתי מעריצה גדולה של ארוחות בוקר בעצמי אבל תמיד דאגתי לאכול לפחות משהו קטן בעיקר אם אני ממש צריכה לדבר עם אנשים.
משהו שאף פעם לא ממש אהבתי לעשות אבל לפעמים אין ברירה.
''אין לי ממש זמ..'' הוא מתחיל להגיד אבל אני קוטעת אותו
''על גופתי המתה. בוא למטה אני אכין לכולנו כבר משהו לאכול.''
אני לא משאירה לו זמן להתווכח וכבר יוצאת מהחדר לכיוון המדרגות כדי לרדת למטה למטבח.
אני שומעת אותו יורד למטה וכשאני מגיעה אני רואה את מיקלה וקרלו גם כבר לבושים בחליפות ושירה חצי ישנה על הספה.
''גם אתם'' אני אומרת ומצביעה על קרלו ומיקלה ''אף אחד לא מתקרב למשרד הזה לפני שהוא אוכל ארוחת בוקר.''
אני מתחילה להוציא ביצים, חלב, קמח סוכר כדי להכין פנקייקים, ראיתי גם בייקון וירקות, דברים שמתאימים לארוחת בוקר בריאה, אבל אני לא אוהבת בייקון ולמה סתם להתעקש לאכול בריא כשיש אפשרות מהירה לפנקייק?
אני מכינה את הפנקייקים ותוך עשר דקות הם כבר כמעט מוכנים והשולחן מסודר.
אני מביאה את הפנקייקים לשולחן וכולם מתיישבים, אני הולכת לסלון וגוררת את שירה לשולחן.
ברגע שהיא תראה פנקייק היא תתחיל להתעורר ולאכול איתנו כמו בן אדם.
''מאיפה את יודעת לבשל כל כך טוב?'' שואל קרלו בפה מלא כשהוא מוסיף עוד סירוב מעל הפנקייקים שלו.
''אני חושבת שפשוט למדתי עם השנים. אני מאוד אוהבת לבשל, אני מבשלת מגיל חמש ומגיל שבע אני כבר לבד במטבח בלי עזרה, בלי כלום. גם סבתא שלי הייתה ככה. גם אמא שלי.'' אני החלק האחרון אני לוחשת קצת וכדי לחסות את זה שהעזתי בכלל להיזכר באמא שלי אני מכסה בסירופ שוקולד ואבקת סוכר על הפנקייק ואוכלת.
אני יכולה רק לקוות שאף אחד לא שם לב אבל כמובן שלפחות מישהו אחד חייב להיות חד במיוחד.
מתאו מסתכל עליי כאילו מסמן לי שהוא ראה ואני אומרת לו רק לפי שפתיים, בלי קול ''אולי פעם אחרת'' והוא מבין ועוזב את זה.