אהבה שבורה

פרק 33

-מתאו-

''קרלו, תסתום רגע ותקשיב לי. אנחנו פה לשבוע, היום יום רביעי ויש סדר למה עושים לפי יום.'' בל מנסה כבר עשר דקות לגרום לקרלו להקשיב לה כשהיא רוצה לספר לנו מה עושים.
''קרלו. תשתוק.'' היא אומרת באיטיות וקול מאיים ועכשיו הוא מקשיב לה.
הגענו למלון בהרצליה, מצאתי את המקום הזה והוא היה נראה יפה אז שכרתי את כל המלון לשבוע ויום למקרה שיהיה עיקובים אבל התוכנית היא להיות פה לשבוע כי אנחנו לא יכולים להתרחק מהמאפיה ליותר מידי זמן.
בל מנסה בעשר דקות האחרונות להראות לנו מה אנחנו אמורים לעשות לפי כל יום אבל קרלו רק מתלהב מהנוף.
אני רק נהנה לראות אותה מתנהגת כמו הבוסית שהיא.
''ככה'' היא מתחילה, כולנו יושבים על מיטה באחת הסוויטות והיא עומדת ומסבירה לנו ''היום, יום רביעי, היום נחים קצת. מסתובבים במלון, חוזרים לחדר ובעיקר אוגרים אנרגיות.'' היא אומרות ובבת אחת כולנו מהנהנים כמו חיילים שלה, כששירה שמה לב לזה היא התחילה לצחוק וראיתי שבל מחניקה צחוק משלה.
''מחר, אנחנו הולכים לקניון. קונים בעיקר לכם'' היא אומרת ומצביעה על מיקלה, קרלו ועליי ''כדי שיהיה לכם בגדים נורמלים ליום שישי. ביום שישי אנחנו מתפצלים, אני הולכת לארוחת שישי עם המשפחה שלי, שירה עם המשפחה שלה. כל אחד מכם מחליט לאן הוא הולך, מתאו אתה איתי.'' היא אומרת ולבסוף מסתכלת עליי
אני מחליט להתגרות בה קצת ושואל בחיוך ''חשבתי שכל אחד בוחר עם מי הוא הולך.. לא?"
היא מחייכת ועונה לי ''אז הנה בחרת, אתה איתי.'' היא אומרת ומסובבת את הראש למיקלה ואומרת לו ''אתה, לא משנה לאיזה צד תלך יהיה ילדים קטנים, המשימה שלך זה להיות כמה שפחות מפחיד.'' הוא מגלגל עיניים אבל מהנהן.
''רגע, אבל מה הבעיה בבגדים שלנו?" קרלו שואל ובל מגלגלת עיניים ואומרת
''אתה באמת רוצה ללכת לבית של משפחה שאתה לא מכיר בחליפת עסקים?"
הוא מניד את ראשו
''בדיוק.'' היא אומרת וממשיכה ''יום שבת אפשר ללכת לים, פה ממול למלון. יום ראשון נלך לטייל איפשהו, שאר הימים אין תוכנית ספציפית.''
''טוב, כל אחד תופס חדר, שלוש ארבע ו..'' שירה אומרת והיא וקרלו התחילו תחרות ריצה בקול המלון.
אני מגלגל עיניים מההתנהגות הילדותית שלו ובל שמה את ידה על המצח ומילמלה דברים.
מיקלה לאחר כמה זמן התרומם מהמיטה ויצא מהחדר כדי לקחת לו חדר משלו.
אני שם את היד שלי על המקום ליד המיטה, מסמן לבל לבוא לשבת לידי.
היא מחייכת חיוך קטן ואיך שהיא באה להתיישב אני מושך אותה כך שהיא יושבת עליי ואז נשען אחורה.
ככה אנחנו נשארים בשקט לכמה דקות, על המיטה, הראש שלה על החזה שלי ואני שם לה ידיים על הבטן ומחזיק אותה עליי.
''היית חייב לשכור את כל המלון? שני אלה הולכים לשבור כל כך הרבה דברים.'' היא מתלוננת ואני מגחך ממילותיה.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי צוחק הרבה בגללה.
אני תמיד מרגיש משוחרר לידה, לא משנה אם האווירה נעימה, עצובה, או אפילו בשדה בקרב.

'אני מרגישה אשמה.'

המשפט הזה עוד פעם עובר לי בראש.
אחרי שהיא אמרה את זה היא ירדה חזרה למטה והוציאה בקושי משפט אחד יום למחרת.
אני לא יודע על מה היא מרגישה אשמה ואני ממש קרוב לסחוט את שירה כדי שהיא תספר לי אבל אני יודע שבל תהרוג אותי במקום.
ניסיתי לשאול אותה על מה אבל היא אף פעם לא ענתה לי.
''על מה אתה חושב?" היא שואלת אחרי כמה דקות של שקט
''עלייך.'' אני אומר ומתחיל להזיז את האגודל שלי, מלטף לה קצת את הבטן.
אחרי כמה שניות אני לוקח את היד שלה ומנשק קצת תוך כדי שאני עדיין תקוע במחשבות.
אנחנו נשארים ככה, בשקט, שנינו תקועים במחשבות.
''על מה את חושבת?"
היא לא עונה לי לכמה שניות ואז אומרת
''עליך.''
אני מחייך מהתשובה שלה וממשיך לבהות בתקרה.
''אתם באים לאכול?" שירה נכנסת לחדר ושואלת.
בל מרימה את ראשה כדי להסתכל עליה ומהנהנת.