אהבה שבורה

פרק 53

-מתאו-

קרלו כרגע סיים לספר לנו כל מה שהוא זכר מהיום שלקח את שירה למועדון.
הוא סיפר ששירה התלוננה על כל והוא הציע בצחוק שהם ילכו למועדון אבל שירה התלהבה מהרעיון ובמשך כל המשך היום ביקשה ממנו שהם ילכו.
לבסוף הוא נשבר כי היא הבטיחה שהוא יכול להשתכר ושהיא לא תשתה והוא הסכים.
בינתיים האף שלו קצת התאחה אבל עדיין שבור ואדום, שני הפנסים בעיניו קצת ירדו אבל עדיין שם.
אני קראתי בדחיפות לדיימן לבוא לפה ולהזמין את כל מי שהוא מכיר שיכול לעזור ולמצוא אותה, הוא אמר שיצטרך את העזרה של בל אז שלחתי לה הודעה, היא לא הגיבה אבל כן ראתה אותה.
כבר שלושה ימים עברו והיא לא מדברת, לא אומרת כלום, והיא פשוט לא עצמה.
היא כל פעם שמישהו מאיתנו בא לבקר אותה הדבר היחיד שהיא עושה זה לקחת ממנו את הקופסת סיגריות שלו ומסיימת אותה תוך כמה שעות.
היא פוגעת בעצמה יותר מאי פעם ואני לא יודע איך לעזור לה.
למדתי לבשל כדי שאני אוכל להכין לה אוכל, כי הדבר היחיד שהיא עושה זה לעשן ולהיות במחשב.
מידי פעם היא יוצאת למועדונים של היפנים כדי להרוג את כל מי שנמצא שם, אבל היא תמיד הולכת לאלה של המאפיה, שאין שם אנשים חפים מפשע.
אני שמח על זה כי זה אומר שהיא לא פועלת אך ורק על אוטומט.
אני מכין לה עכשיו פסטה עם הרוטב האהוב עליה והולך לחדר שלה כדי להביא לה את זה.
אני נכנס לחדר המחשב שלה ורואה אותה יושבת, שיערה פרוע, כל החדר מלא בריח של עשן של סיגריות, עיגולים שחורים נמצאים מתחת לעיניה והיא נראית חולה.
אני שם את האוכל על השולחן ומרים את פניה אליי.
היא מסתכלת עליי באותו מבט אדיש שהייתה איתו כל הימים האחרונים ונמאס לי המבט הזה.
אני עוזב את פניה בעצבים והיא חוזרת להתרכז במחשב.
אני עצבני כל כך אבל בעיקר על העובדה שאין לי מה לעשות בעניין.
המאפיה הרוסית היא חזקה, חזקה ממש, ואני יודע שאני לא אוכל לעשות שום דבר נגדם לבד.
הצעתי לקרלו כמה פעמים לראות את בל ולדבר איתה אבל הוא מסרב.
הוא אומר שהוא ירצה לראות אותה רק כשהיה לו מה להגיד ובינתיים, הוא יודע שזה אשמתו.
אני שם לב שאפילו מיקלה נראה יותר מופנם ממקודם, כאילו גם הוא נקשר לשתיהן, וזה מפריע לו שכואב להן, אפילו שהוא לעולם לא יודה בזה.
בדיוק כשאני יוצא מהחדר שלה אני נזכר במה שקרלו סיפר לגבי השתייה ואני אומר לה את זה.
היא לוקחת פתק, כותבת עליו משהו ומעבירה לי.
'שמו לה משהו בבקבוק מים.' היא כתבה וחזרה למחשב.
אני לוקח את הפתק ושם בכיס שלי כדי לתת לקרלו אחר כך.
אני מושך את הכיסא שלה אל מחוץ לחדר ומתיישב על המיטה.
''את יודעת שהוא מפחד.'' אני אומר, מחליט שאני רוצה לנסות לתקן את החברות של שניהם ''הוא לא התכוון שזה יקרה.''
היא רק ממשיכה להסתכל עליי ולא להגיב.
אני נאנח בקול ומעביר עליה מבט.
אני קם מהמיטה וגורר את הכיסא שלה לשולחן שתמיד התאפרה בו.
אני שם אותה מול המראה ומתיישב לידה, מושיט לה את מה שהיא צריכה.
אני רוצה שהיא תחזור לעשות דברים נורמליים יותר.
ראיתי אותה מתאפרת כמה פעמים, לפעמים אם יותר חומרים ולפעמים עם פחות, אז אולי אני לא יודע מה ההבדל בין קונסילר לברונזר להייליטר, אבל אני יודע איך הקופסה נראית וזה מספיק.
אני מושיט לה את הקרם פנים והיא פותחת אותו.
היא מתחילה למרוח קצת על הפנים אבל היד שלה מתעייפת ונופלת על השולחן.
אני לוקח את היד שלה בשלי ומורח יחד איתה את הקרם על הפנים.
ככל שאנחנו ממשיכים בסדר של האיפור, יותר דמעות נופלות מפניה.
הדמעות נופלות אבל הפנים שלה לא משתנות.
כשהיא מסיימת היא נראית כמו שנראתה בעבר אבל העיניים שלה עדיין ריקות.
אני מושיט לה את המברשת שלה והיא מתחילה לסרק את השיער שלה, בהתחלה לאט עד שהיא מגיעה לקשר גדול שהיא צריכה לפרום ואז היא מברישה את שיערה חזק.
''את פוגעת בעצמך.'' אני אומר בשקט ולוקח ממנה את המברשת.
אני עומד מאחוריה ומבריש לה את השיער בעדינות.
דמעות ממשיכות ליפול מעיניה אבל היא עדיין לא משנה את הבאת הפנים שלה.
אני מסתכל עליה, היא עדיין לא נראית אותו הדבר אבל היא מתקדמת.
''כל יום תעשי משהו קטן שעשית פעם, לאט לאט תחזרי לעצמך.'' אני אומר ומסובב אותה אליי ''אנחנו נמצא אותה.'' המבט על הפנים שלי לא משאיר מקום לוויכוח אפילו שאני בספק אם היא הייתה מתווכחת עכשיו.
אני מנשק לה את המצח ומגלגל את הכיסא חזרה לשולחן המחשב.
היא מסתכלת על ההשתקפות של עצמה במסך השחור והעיניים שלה משתנות קצת, כאילו היא מזהה את מה שהיא רואה, אבל מהר מאוד הן חוזרות חזרה להיות ריקות והיא פותחת את המחשב.
אני יושב לידה ומסתכל על מה שהיא עושה, כל פעם כשהיא מוצאת משהו היא שולחת לדיימן באימייל ואז היא חוזרת.
''את יכולה להסביר לי מה את עושה?" אני שואל, רוצה להבין יותר.
היא לוקחת דף וכותבת בו כל מה שהיא עושה ומסבירה עם האצבע על המסך.
היא נכנסת למצלמות של המועדון ואפשר לראות שברגע אחד קטן ששירה לא הסתכלה מישהו הכניס לה סם לבקבוק מים.
לא היה אפשר לראות את הפנים של אותו בחור והוא ישר נעלם בין האנשים.
לסם לקח זמן להשפיע ורק כשהם נסעו חזרה היא התעלפה על סף הבית.
אני מקבל הודעה ממיקלה.

מיקלה: הלכתי לבקר את הקבוצות של החיילים, הקבוצה של מת'יו אמרה שהוא לא הגיע לאמן אותם. 15:32

זה מוזר
עד כמה שאני יודע מת'יו לעולם לא הפסיד יום של אימונים אלה עם כן ביקשנו ממנו.

אני: בודק את זה. 15:33

אני מתקשר למת'יו אבל עובר ישר למענה הקולי.
אני מנסה לאתר את המיקום שלו אבל לפני שאני מספיק אני מרגיש את היד של בל על שלי.
אני מרים את מבטי אליה והיא מצביעה למצלמות אבטחה שמחוץ לבית שלה.
רואים את האוטו של קרלו עוצר מחוץ לבית אבל מת'יו נוהג.
דרך החלונות שהיו למטה אפשר לראות את קרלו ישן במושב האחורי.
לפתע מגיע רכב שחור מאחוריהם ואנשים שיוצאים מתוכו, אחד מהם מעלף את מת'יו ואז את שירה, שנים אחרים הולכים לאוטו של קרלו, לוקחים לו את הטלפון ואפשר לראות שהם כותבים הודעה למישהו ואז מחזירים לו אותו ומסיעים אותו, כנראה לאחוזה.
בזמן הזה כבר לקחו משם את שירה ומת'יו וכל האנשים היו עם בגדים שחורים, מסיכות שמסתירות את פניהם ושם סימנים שיכולים לעזור לזהות אותם.
היא מעתיקה את החלק הזה מהמצלמות ושולחת לדיימן ואני שולח הודעה למיקלה, מספר לו שגם מת'יו נחטף.
אני מסתכל על מה שהיא עושה והיא רואה שוב את הקטע הזה במצלמות, אבל הפעם מגדילה את האזור
שקרלו שוכב במושב האחורי.
היא עוצרת את המצלמות על הקטע הזה ואז הולכת למצלמות של המועדון ומרחיקה כך שאפשר לראות הכל.
היא משנה את הבהירות של הסרטון ורק ככה אפשר לראות שיש אנשים במועדון שלובשים רק שחור והמבנה גוף שלהם דומה לאלה שהגיעו ברכב השחור.
'הם תכננו את זה הרבה מראש.' היא כותבת ומראה לי סרטונים מימים אחרים שאותם אנשים היו במועדון 'הם חיכו ליום שאני לא אגיע.'
אני כבר יודע על מה היא חושבת.
אני כבר יודע שהיא לא חושבת שזה אשמת קרלו, אלה אשמתה.
אני מסובב את הפנים שלה אליי ומצליח לראות את הסערה שעוברת בעיניה.
אני מחזיק בצדדי פניה מספיק חזק כדי שלא תהיה מסוגלת לסובב אותם אבל גם שלא יכאב לה.
''בל, תסתכלי עליי.'' אני אומר, הטון שלי הוא הטון של הקאפו, אני משתמש בטון הזה רק עם החיילים שלי, לא איתה, אבל אני רוצה שהיא תקשיב לי ותבין כמה אני רציני.
היא ממקדת את העיניים שלה עליי.
החזה שלה עולה ויורד כשדמעות חסרות רגש מתחילות לזלוג מפניה.
''זה לא אשמתך.''
הדמעות יותר ויותר יורדות מפניה, היא מתחילה לגרד את סימני השריפה של הסיגריות על היד שלה בהיסטריה, החזה שלה עולה ויורד והפנים שלה נעשות אדומות.
אני לוקח את היד שלה ושם על החזה שלי, בדיוק מעל הלב, כדי שתוכל להרגיש את פעימותיו ולהתאים את עצמה אליו.
לאט לאט הנשימה שלה חוזרת לעצמה והדמעות מפסיקות אבל הסערה בעיניה לא נפסקת.
''אני אוהב אותך בל.'' אני לוחש לה כדי שתבין כמה אמיתי זה ''את הבן אדם הראשון, היחיד והאחרון שאי פעם אוהב ככה.''
אני רואה את פיה נפתח ונסגר כמה פעמים, כאילו רוצה להגיד לי את זה חזרה אבל היא לא מצליחה.
אני מסתכל עליה, מחכה שתעשה משהו, אבל היא לא מצליחה.
היא יוצאת מהחדר בסערה ונכנסת לחדר אמבטיה, אני שומע אותה צועקת וישר נכנס אחריה.
היא יושבת על הרצפה, הברכיים שלה קרובות לחזה והיא מתנשמת מהר.
השפתיים שלה זזות, כאילו אומרת את אותו המשפט אבל בלי קול.

-בל-

תנשמי בלי. תיקחי כוס מים, תתישבי על הרצפה עם הברכיים קרוב לחזה, תשימי שירים באוזניות ותתרכזי בהם. תנסי להתרכז בנשימות שלך, בשבילי.

___________________________________________

כל מי שלא הבין, הנקודת מבט של בל זה המשפט שראיין אמר לה והיא חוזרת עליו.

🖤