אהבה שבורה

פרק 21

-בל-

''שירה! מוכן!'' אני קוראת לה מהמטבח.
המציקה הזאת חפרה לי חמש דקות רצוף שאני אכין לה פרנץ' טוסט שזה הדבר הכי קל בעולם.
היא יורדת במדרגות ואני מביאה לה את הצלחת, היא לוקחת אותה והולכת להתיישב בשולחן.
אני נזכרת שמתאו רצה שאני אתחבר למכשירי מעקב אז אני עולה למעלה ומביאה שני לפטופים, אחד לי ואחד למיקלה.
אני באה למיקלה שיושב על הספה יחד עם מתאו וקרלו ונותנת לו את אחד הלפטופים ואנחנו מתחילים לעבוד.
''למה יש לך שני לפטופים?'' קרלו שואל ובלי להסתכל עליו אני עונה
''יש לי שלושה. יש לי גם שני מחשבים, לכל מחשב שני מסכים, שני טלפונים וטאבלט.''
''למה את צריכה את כל זה?''
אני מושכת בכתפיים בלי לענות כי אין לי סיבה אמיתית
''ועם כל זה, היא לא מוכנה להביא לי את אחד הלפטופים שלה.'' שירה אומרת מהשולחן ואני מגלגלת עיניים
''הדבר היחיד שאת רוצה לעשות בלפטופ זה לשחק 'בן האש ובת המים' בפריב ובשביל זה את לא צריכה לפטופט מיוחד.'' אני אומרת ויכולה לראות אותה מגלגלת עיניים מפה.

''דרך אגב בל, מה עושים ליום הולדת שלך?'' שירה שואלת אחרי שסגרתי את הלפטופ, סיימתי כל מה שהייתי צריכה, מיקלה בינתיים ממשיך ואני בחרתי מה לראות בטלוויזיה יחד עם מתאו אבל ברגע שהוא שמע ששירה שואלת על היום הולדת שלי הוא הרים את הראש
''מתי היום הולדת שלך?'' הוא שואל
''29.3. ומה שאנחנו עושים כל שנה שירה.''
אני עונה למתאו ואז פונה לשירה
''זה עוד שבועיים.'' קרלו אומר
''זה לא מידע חדש קרלי.''
''את חוגגת?'' מתאו שואל
''אני חוגגת את העובדה ששרדתי עוד שנה, לא שנולדתי.'' אני אומרת ואז פונה לשירה ''לא כזה אכפת לי מה עושים השנה. אין לי רעיון למשהו מיוחד בראש.''
''אנחנו בסוף טסים לישראל?'' היא שואלת ומתאו עונה במקומי
''כן. בעוד חודשיים, באמצע מאי.''
''אז יעבור כבר זמן מאז היום הולדת שלי. לא יודעת שירה לא נראה לי צריך משהו מיוחד.''
מתאו בא להגיד משהו אבל אז הטלפון שלו מצלצל והוא קם מהספה והולך לכיוון המטבח כדי לדבר.
אחרי כמה דקות שהוא בטלפון ואני עדיין לא מוצאת מה לראות בטלוויזיה, הוא חוזר כשהטלפון עדיין צמוד לאוזנו ושואל אותי בספרדית
''מה אמרנו לגבי האירוע?'' אני מנסה להיזכר איזה אירוע הוא מדבר עכשיו ואז נזכרת שהוא רצה להראות לכולם שאני שלו
זה נשמע כל כך מוזר להגיד את זה לעצמי בראש.
''אין לי בעיה.'' אני מחזירה גם בספרדית.
הוא מהנהן והולך להמשיך את השיחה.

כבר מאוחר, קרלו, מיקלה ושירה נרדמו כבר מזמן בחדרים ואני ומתאו בינתיים סתם יושבים על המיטה שלי.
הוא יושב מאחורי כשהרגליים שלו מצדדי והראש שלי מונח על החזה שלו ואני שומעת את הפעימות לב שלו.
הוא מלטף את השיער שלי ביד אחת וביד השנייה הוא מחזיק את היד שלי ומלטף עם האגודל.
''חשבת פעם מתי תרצי לשכב?'' הוא שואל אותי פתאום.
רנדומליות 10/10
''אני חושבת בחתונה. רק מישהו שאני יודעת שאני אשאר איתו לנצח ואני בטוחה שהוא אוהב אותי מאה אחוז, ואני אותו.'' אני עונה אחרי שאני חושבת לכמה דקות.
אני יודעת שעדיין יש אנשים שמתגרשים, ושהעבודה שהתחתנתי עם מישהו לא אומרת שאני אשאר איתו לנצח, אבל זה מרגיש לי יותר בטוח מאשר סתם לעשות סקס.
''אז אני צריך לארגן חתונה בקרוב?'' הוא שואל ואני מצחקקת קצת
''סליחה? מי אמר שאני אתחתן איתך?'' אני שואלת
''אני. כי אני לא עומד לתת לאף גבר אחר לגעת בך. את רק שלי.''
רכושניות 10/10
''ומה איתי? לי אין דעה בנושא?'' אני שואלת והחיוך שלי רק גדל
הייתי יכולה להיות אחות גדולה נהדרת עם ההצקות שלי
''הדעה שלך הכי חשובה'' הוא עונה ''אני תמיד אקשיב לדעה שלך. מה הדעה שלך לגבי החתונה?'' הוא שואל ואני מחליטה להתגרות בו עוד קצת
''אני אומרת שאני מתחתנת עם שירה.''
''אז עזבי. אני לא תמיד אקשיב לדעה שלך. רק רוב הפעמים.'' הוא אומר ואני צוחקת.
אני מתרוממת ממנו וקמה מהמיטה
''בוא איתי.'' אני אומרת והוא קם גם ואני מושכת אותו למרפסת שיוצאת מהחדר שלי.
''מה אנחנו רואים?''
''זה לא מה אנחנו רואים. לא עכשיו לפחות.'' אני אומרת ומסתובבת לכיוון הדלת חזרה לחדר אבל במקום להיכנס אני לוקחת את אחד הכיסאות שבחוץ ומניחה מתחת לידית כך שהיא לא יכול לרדת למטה ואני מניחה רגל על הידית.
מתאו רק מסתכל עליי מלמטה, מנסה להבין מה אני עושה אבל במקום לעצור ולהסביר לו אני ממשיכה לעלות.
אני שמה את הרגל השנייה על בור קטן בקיר, מי שיש לו נעליים לא יכול לעשות את זה אז צריך להיות יחפים.
אחר כך אני נתפסת על אחד העמודים השחורים של הגדר שנמצאת על הגג ומושכת את עצמי למעלה.
כשאני עוקפת את הגדר אני מסתכלת למטה על מתאו ''תעלה.'' אני אומרת והוא עושה בדיוק מה שאני עשיתי.
הוא מגיע למעלה ואני מובילה אותנו למרכז הגג, יש שם ספסל ושני כיסאות, שולחן קפה קטן ושאריות של פרח שפעם היה פה.
אני לוקחת את אחד הכיסאות וגוררת אותו לקצת של הגג, יש גדר אז זה לא כזה מפחיד או משהו וגם זה לא על הקצה עצמו, זה קצת לפני.
מתאו עושה כמוני ואנחנו מתיישבים, מפה זה הנקודה המושלמת לראות את כל העיר מצד אחד ועם מסתובבים לצד השני רואים הרים והתחלה של יער, יש גם אגם יפה וזה השילוב האהוב עליי.
מצד אחד הנוף של העיר, הבניינים, הכבישים והמכוניות, ומצד שני הנוף של הטבע, של היער, ההרים, האגמים.
''אין דרך נורמלית לעלות לפה?''
''לא.''
''מה אנחנו רואים?''
''מה שאתה רוצה.'' אני אומרת ומסתכלת על הנוף של ההרים.
''אני אוהבת לראות את הנוף הזה.'' אני אומרת
''זה בהחלט נוף ממש יפה.'' הוא אומר ואני מסתובבת כדי להסתכל עליו אבל אני מופתעת לגלות שהוא מסתכל עליי, לא על הנוף.
''אתה יודע שהנוף שם כן?'' אני אומרת ומצביעה הצידה.
''לדעתי הנוף הכי יפה נמצא כאן.'' הוא אומר ולא מסיר את המבט שלו ממני.
עולה לי חיוך מטופש על הפנים והן מתחילות להתלהט.
החיוך הזה עולה לי על הפנים רק כשאני קוראת ספר וה-Mmc
(Male main character - דמות גברית ראשית)
שואלת 'מי עשה לך את זה' או משהו בסגנון, ואני לא חושבת שקרה פעם אחת שהרגשתי את הלחיים שלי מתלהטות ככה, אני בטח נראית כמו עגבנייה ואני יכולה רק להגיד תודה שעכשיו חושך בחוץ וגם אם הוא רואה את זה אני אוכל להכחיש.
''את מסמיקה?'' הוא שואל ואני יכולה לראות את החיוך שלו
''לא.'' אני אומרת ומסובבת את הראש
אני מרגישה כמו ילדה קטנה שהקראש אמר לה 'היי' כשהוא עבר לידה בלוקרים של בית ספר.
''מותר לך להסמיק.'' הוא אומר ומקרב את הכיסא שלו אליי אבל אני עדיין לא מסתכלת עליו
''תסתום.'' אני אומרת ומנסה להסתיר את החיוך שלי.
הוא פורץ בצחוק ואני רק יכולה לדמיין כמה סמוקה ואדומה אני נראית עכשיו.