אהבה שבורה

פרק 4

-בל-

מה לעזאזל??
אוקיי. אמור להיות בסדר.
עוד כמה שעות כשהם כנראה ילכו משם כבר, אכנס עוד פעם למחשב של לוקה ואוודא שבאמת אין שם כלום.
אני נכנסת להתקלח כדי לנסות להרגיע קצת את עצמי וכרגיל פותחת על המים הכי חמים שיש, תמיד כיף להישרף קצת.
אני מסתכלת על הקעקוע החדש שלי ונזכרת ישר במגע של מתאו על הגוף שלי.
הוא היה הגבר הזר הראשון מאז שאני בת חמש עשרה שנגע בי ולא נרתעתי.
פאק
המגע שלו על העור שלי היה כזה נעים.
זה היה מרגיע יותר מאשר תוקפני, זה מצד אחד שרף לי את העור, מצד שני זה הרגיע אותו.
אני צריכה את זה שוב.
לא. לא. לא. לא. אני לא יכולה לחשוב על זה ככה.
נשמתי עמוק ויצאתי מהמקלחת, לוקחת מגבת ופותחת את דלת הארון שלי.
אני לוקחת חולצה ענקית כזאת שנראה שהיא מתאימה לשני אנשים ולובשת אותה יחד עם ג'ינס קצר.
אני יורדת למטה במטרה ללכת לספריה שלי אבל הדלת נפתחת ושירה נכנסת.
''היי, רק עכשיו חזרת מהעבודה?'' אני שואלת אותה כי עכשיו כבר 21:30 היא הייתה אמורה לחזור לפני שעה.
''כן, עשיתי טיול קצר קניתי כמה שטויות.''
''אוקיי. אני בדיוק מזמינה אוכל, מה את רוצה?''
''סושי?'' היא שואלת בהתלהבות, חצי שואלת חצי אומרת.
''בסדר.'' אני מגלגלת עיניים אבל שמחה מזה שהיא לא התחילה להתלבט שעתיים כמו שהיא בדרך כלל עושה.
הסושי הגיע ואנחנו מתחילות לאכול.
בינתיים אני מתלבטת עם עצמי האם לספר לה או לא.
אני חושבת שאני יודעת מה תהיה התגובה שלה, היא יודעת שאני משוגעת על כל הראש ובגלל הספרים שלי תמיד צחקה על זה שאני אפגוש ראש מאפיה אבל מבחינתה הייתי מתה תוך שתי דקות, האמת, אני מופתעת שהוא לא הרג אותי.
האקדח היה שם סתם כדי להגיד לו שיש לי אמצעי הגנה אבל אני לא חושבת שיש לי אפילו אופציה לנצח אותו.
''אגב, ראש מאפיה חתיך עשה לי קעקוע היום.'' אני אומרת בפשטות, כאילו זה חוויה יומיומית.
''מה?!?'' היא מסתובבת וצועקת את זה כאילו היא לא שמעה טוב.
אני לא מאשימה אותה.
''ראש מאפיה חתיך עשה לי קעקוע היום!'' אני אומרת בקול יותר רם כאילו אני מדברת לסבתא.
''את לא נראת כאילו את צוחקת.''
''אני באמת לא צוחקת.''
''מה?!?'' היא צועקת עוד פעם.
''אני באמת לא צוחקת!'' אני אומרת עוד פעם כמו שעשיתי מקודם.
''את רצינית??'' היא עכשיו לוחשת קצת כאילו היא לא העירה את כל השכונה מקודם.
''כן.'' אני עונה בפשטות.
''אוקיי.'' היא מחזירה וחוזרת לאכול.
''את הולכת לעבודה היום?'' היא שואלת.
''לא, יום שישי היום.'' אני אומרת, החלטתי לא לעבוד בימי שישי כי זה אחד הימים החלשים של המועדון ואני מעדיפה לעשות דברים אחרים.
''זה אומר שאפשר לעשות שטויות כל הלילה.'' היא אומרת וחיוך מתפרס על פניה.
''אני לא הולכת למסיבה עכשיו. תמשיכי לחלום.''
''אז לא מסיבה. אפשר סתם לראות איזה סרט או משהו.''
''סרט אימה.'' אני אומרת בידיעה שהיא לא תסכים
''לא!''
''פחדנית.'' אני ממלמלת אבל היא שומעת
''פסיכופטית.''
היא לא טועה...
סיימנו לאכול והלכנו לסלון לשים סרט.
''איזה סרט את רוצה?'' שאלתי אותה כי לי לא באמת היה רעיון.
''שימי לשבור את הקרח.'' היא אומרת בחיוך של ילדה קטנה.
''רצינית?''
''כן.'' גילגלתי עיניים אבל בכל זאת שמתי.
אחרי בערך חצי שעה שירה כבר נרדמה ולי סתם היה משעמם אז הייתי קצת בטלפון.
פתאום קופצת לי הודעה ממספר לא מזוהה.
לא קורה הרבה פעמים שמצליחים להגיע למספר טלפון שלי כך שיש לי הרגשה שאני יודעת מי זה.