אהבה שבורה

פרק 18

-מתאו-

הייתי צריך להחזיק כל כך חזק כדי לא להתחיל להתפקע מצחוק מהסיפור של בל.
אני מת על זה שהיא כל כך רגועה לגבי זה, כאילו היא מענה אנשים כבר שנים רק להנאתה.
187! אפילו לי אין כל כך הרבה.
אחרי שהיא יצאה אני תפסתי את מקומה על הכיסא, קרלו בא כדי לעמוד איפה שאני עמדתי ולקח לנו פחות מחמש דקות לתכנן מה אנחנו עושים לו.
''יש לנו שעה וצריך שהוא יהיה בהכרה.'' אני אומר באיטלקית
אני מתרומם מהכיסא והולך לשולחן שיש בפינת החדר, יש שם סכינים מכל סוג, רובים מכל סוג, כל מה שצריך כדי לענות מישהו.
''אז לוקאס.'' אני מתחיל ''תן לי לשאול אותך כמה דברים. באיזה גיל אנסת את בל?''
אני כמובן יודע את התשובה אבל אני רוצה שהוא יספר לי בעצמו.
''אני הייתי 31, היא הייתה 16.''
הוא אומר ואני יכול לשמוע אותו בולע את רוקו בכבדות.
אני מרגיש את הדם שלי מתחיל לרתוח ואני שוכח מהכל.
אני בוחר סכין חדה שיכולה לגרום נזק רב.
''איפה זה היה?''
''בישראל, בבית שלי.''
''למה?''
שתיקה
''שאלתי אותך למה. למה היית צריך לעשות את זה לילדה שרק באב לדבר איתך על הבעיות שלה?''
אני שואל עוד פעם, הטון שלי כועס ואני לא מצליח לשמור עליו אדיש אבל בנקודה הזאת כבר לא אכפת לי.
הוא בולע את רוקו עוד פעם ואני מסתובב אליו
''היא יפה...''
''אז רק בגלל שהיא יפה זה אומר שאתה יכול לעשות לה את זה?''
הוא שותק עוד פעם.
אני יכול לראות את הידיים של מיקלה מוחזקות חזק בתוך הכיסים שלו ואת הפנים של קרלו שמשדרות רק רצון להרוג.
אם יש דבר אחד שכולנו מתעבים באותה מידה זה אנסים.
בכללי גברים שחושבים שהם יכולים לעשות לאישה מה שהם רוצים רק בגלל שהיא אישה.

''אמא!''
צעקתי לה כשהיא נכנסה לחדרי, זה היה נראה שהיא התקלחה אבל עדיין היו עליה סימנים כחולים.
''היי מתאו שלי. איפה האחים שלך?''
''הם בחדרים שלהם. איך הצלחת לשכנע אותו?''
אבא חזר שיכור עוד פעם, הפעם הוא היה בטוח שאני בוגדת בו.
הוא רצה ללמד אותה לקח והוא רוצה שאנחנו נדע מה צריך לעשות כל פעם שאישה לא מכבדת אותנו.
הוא רצה לגרום לנו לראות אותו אונס אותה אבל איכשהו היא הצליחה לשכנע אותו לתת לנו ללכת.
אני יודע שזה כלל עוד מכות מצד אבא שלי ועוד סבל שהיא תעבור אז הייתי מעדיף להישאר שם רק כדי שהיא לא תעבור את זה אבל הוא הסכים ונתן לנו ללכת לחדר.
חיכיתי עם מיקלה וקרלו כל אחד עד שהוא נרדם אבל אני רק חיכיתי לאמא.
''זה לא חשוב עכשיו. אני צריכה שתקשיב לי טוב.''
אמא אומרת ואני מהנהן
''אבא הוא לא אדם טוב. אני צריכה שתעשה כל מה שהוא אומר לך. אל תתווכח איתו עד שתהיה מסוגל. בסדר?''
''בסדר אמא.'' אני עונה והיא מנשקת את המצח שלי ומחבקת אותי
''אני גאה בך ילד שלי. אתה תהיה אדם טוב בעתיד. אפילו שזה קשה.''

כמה שבועות אחר כך היא נרצחה בידיי 'יפנים' אבל אני מאמין שזה הוא, שזה אבא שלי המזדיין.
אני יודע שזה הוא.
היא תמיד האמינה שאנחנו נצא אנשים טובים.
אנשים טובים אנחנו לא. אנחנו גם לעולם לא נהיה.
אבל אנחנו כן יודעים להבדיל בין טוב, רע ורע שלא לצורך.
להרוג אנס? זה טוב. זה אולי רע, אבל זה גורם רק טוב.
התקרבתי אל לוקאס עם הסכין והתיישבתי מולו.
''שאלתי שאלה.'' אני אומר בקול נמוך ומסוכן.
הוא מנדנד את ראשו ולוחש לא.
אני מהנהן ותופס ביד שלו ואומר ''איזה מספר בחרת? 8?''
הוא מהנהן עוד פעם ואני מתחיל להוריד לו אצבעות.
הסכין עושה את זה בצורה חלקה, אני לא צריך להתאמץ אפילו.
הוא לא מצליח לשמור על הפה שלו סגור והוא מתחיל לצרוח בקולי קולות.
אני מחייך לעצמי מבפנים כשאני שומע את הצרחות שלו.
אחרי שהורדתי לו שמונה אצבעות שמתי את הסכין בצד והתחלתי לתת לו אגרופים, 8 אגרופים.
ככה נתתי לו גם חתכים, הוצאתי לו 8 שיניים...
מכל דבר נתתי לו שמונה.
''מיקלה כמה זמן עבר?'' אני שואל אותו והוא מסתכל על השעון
''53 דקות.''
עוד פחות או יותר שבע דקות היא חוזרת אז אני מפסיק לענות אותו לבינתיים ולוקח מגבונים מהשולחן.