אהבה שבורה

פרק 41

סליחה שלקח לי הרבה זמן להוציא פרק 🙏
כתבתי את הפרק הזה איזה חמש פעמים עד שהרגשתי שהוא טוב מספיק.

___________________________________________

-מתאו-

הבנים ואני חזרנו לאחוזה אחרי משימה שיצאנו אליה.
בל שלחה לי הודעה ששירה נרדמה כבר והיא למעלה על הגג.
אמרתי לה שאנחנו נסכם את כל המשימה במשרד ואז אני אעלה אליה.
''וויליאם עדיין לא מוכן לדבר.'' קרלו אומר כשהוא מתיישב.
ידענו שיהיה קשה להוציא ממנו מי עזר לו אבל כל יום שעובר זה בזבוז זמן.
''מתאו. אנחנו כבר יותר משבועיים מנסים למצוא איזה סמים יש בתערובת הזאת. אתה חייב לשאול את בל.'' מיקלה אומר ואני נאנח.
אנחנו חייבת למצוא את כל הסמים שיש בתערובת כדי שנגיע אם יש סמים ממדינה אחרת ואז נוכל לדעת פרטים על מי שקנה אותם.
שלחנו למעבדה את אחת השקיות והם הצליחו למצוא שני סוגים אבל אמרו שככל הנראה יש עוד.
בל כנראה היחידה שיכולה לדעת אבל אני לא יודע איך לדבר איתה על זה.
מאז הלילה שלנו בבית הקברות לא דיברנו על זה אף פעם, אני כן שם לב ליותר פרטים בה ומאיזה מקום הם באים, אבל לא דיברנו על זה.
אני יודע שכל פעם שהיא חותכת את עצמה זה כי היא מרגישה אשמה על מה שקרה עם אח שלה.
''מתאו.'' מיקלה אומר והמחשבות שלי מנתקות ואני מרים את מבטי אליו ''זה יהיה גם הזדמנות טובה לדבר איתה.'' הוא אומר ואני מבין בדיוק על מה הוא מדבר.
בל התחילה להצטרף למשימות ולמעקבים יותר ממה שהייתי רוצה אבל היא לא מוכנה להפסיק.
הבעיה שעכשיו העניינים מתחממים עם המאפיה הרוסית ואני לא רוצה שיקרה לה כלום.
אין ספק שהיא טובה במה שהיא עושה, אבל היא רק מסכנת את עצמה.
אני מהנהן ולמיקלה ועולה לגג.
כשאני בדרך לגג אני שומע אותה שרה.
אני לא מזהה את השיר אבל אני מחליט לעצור ולהקשיב למילים.

Are you insane like me?
Been in pain like me?
Bought a hundred dollar bottle of champagne like me?
Just to pour that motherfucker down the drain like me?
Would you use your water bill to dry the stain like me?

הקול שלה מצליח להדהים אותי כל פעם מחדש. יש לה קול מלאכי, בדיוק כמו הפנים שלה.
אני יודע שמה שהיא מראה לעולם זה המסכה הזאת שמראה כמה היא חזקה ושהיא יכולה להתמודד עם הכל, אבל מי כמוני יודע שזה רק מסכה.
גם היא צריכה מישהו שיעזור לך ויחזיק אותה, שיתמוך בה ויתן לה מה שהיא צריכה.
אני לא יודע איך להיות האיש הזה, אבל אני יודע שאני מוכן ללמוד ולעשות הכל כדי לעזור לה.

Are you high enough without the Mary Jane like me?
Do you tear yourself apart to entertain like me?
Do the people whisper 'bout you on the train like me?
Saying that you shouldn't waste your pretty face like me?

And all the people say
You can't wake up, this is not a dream
You're part of a machine, you are not a human being
With your face all made up, living on a screen
Low on self-esteem, so you run on gasoline

היא ממשיכה לשיר ואני רק שומע את הקול שלה.
היא לא שיקרה באותו לילה, היא באמת שבורה.
העבר שלה שבור, היא באה ממשפחה שבורה, האהבה שלה שבורה.
אני עולה למעלה ורואה אותה יושבת על הספסל, מחזיקה את הטלפון ביד ומסתכלת קדימה.
אני לא בטוח שהיא אפילו יודעת מה היא עושה לי.
אני מגיעה אליה ועומד מאחוריה.
אני לא בטוח שהיא יודעת שאני פה כי זה נראה שהיא תקועה במחשבות אבל אני בטוח שהיא תבין את זה באיזשהו שלב.
השיר נגמר והיא עוצרת את השיר הבא מלהגיע.
היא מרימה את ראשה אחורה כל שהוא פוגש במבט שלי, היא מחייכת חיוך קטן ואני לא יכול שלא לחייך בעצמי וללכת מסביב לספסל כדי להתיישב לידה.
אני מתיישב והיא מניחה את ראשה על הכתף שלי, אני מעביר את היד שלי ומניח אותה על הבטן שלה ומקרב אותה אליי.
''על מה אתה חושב?" היא שואלת לאחר כמה דקות שאנחנו בשקט.
כמעט כל יום, בלילה כשהכל חשוך אנחנו ככה על הגג, בשקט, לא צריכים לדבר כדי לבלות זמן איכות אחד עם השני.
תמיד הייתי צריך לעשות משהו, לא יכולתי פשוט לשבת ולא לעשות כלום כי הייתי מרגיש שזה בזבוז זמן.
אבל זה לא בזבוז זמן.
זה מרגיש כמו הניצול הכי טוב של הזמן שיכולתי לחשוב עליו.
איתה אני פשוט שוכח מהכל.
מהמאפיה, מהרוסים, מהיפנים, מה צריך לעשות מחר ומה צריך לעשות אחר כך, הכל פשוט הופך לדבר האחרון שאכפת לי ממנו כשאני איתה.
''על זה שאני לא רוצה שתפגעי.'' אני אומר אחרי כמה דקות שעוד לא עניתי לה.
''באיזה כוונה?"
''העניינים בין המאפיה האיטלקית לרוסית מתחממים. אני לא רוצה שתפגעי.'' אני מחליט להגיד לה את האמת ולא ללכת סחור סחור.
''אני יכולה לשמור על עצמי.'' היא אומרת, יודעת לאן אני חותר.
''אני יודע. אבל אני לא רוצה שתשמרי על עצמך, אני רוצה לשמור עלייך.'' אני אומר ולוחץ קצת את האצבעות שלי על הבטן שלה מבלי לשים לב אפילו.
היא לא עונה לי לכמה דקות עד שהיא אומרת ''אין לי בעיה לא לצאת למשימות איתכם, אבל אני כן רוצה לעזור מרחוק.''
אני יודע שזה הכי הרבה שהיא תסכים לי כי אחרת זה או שאני אתן לה לעשות את זה או שהיא תעשה את זה לבד אז אני רק מהנהן ונותן לה נשיקה בראש.
אני יודע שאני צריך לדבר איתה על הסמים אז אני לוקח נשימה עמוקה לפני שאני אומר ''אני צריך לשאול אותך משהו.''
''תשאל.'' היא עונה ואני מחפש דרך לשאול אותה כמה שזה פחות יכאיב לה.
תמיד הייתי אומר מה שאני רוצה להגיד מבלי באמת להתחשב באחרים, אבל איתה זה אחרת.
איתה אני לא יודע מה לעשות אז אני רוצה לעשות הכל בזהירות, לטעות כמה שפחות.
''את יודעת אולי, איזה סמים היו בתערובת?" אני שואל לבסוף ומקווה שאני לא אצטרך לפרט והיא תבין לבד למה אני מתכוון.
אני מרגיש אותה מתקשה קצת אבל אז היא מהנהנת.
''אני אשלח לך.'' היא לוחשת ואני מהנהן ואז משנה תנוחה כך שהגב שלי נח על הידית של הספסל והראש שלה נח על החזה שלי.
הידיים שלי מחזיקות בבטן ובמותניים שלה כדי שלא תחליק ותיפול מהספסל הקטן, והיא שמה את הידיים שלה על שלי.
אנחנו פשוט נשארים ככה, אף אחד לא אומר כלום.
לפתע היא ממלמלת משהו בשקט ואני לא שומע.
''מה?" אני שואל
''הלב שלך דופק מהר.'' היא עונה ואני מצחקק
''הוא נוהג לעשות את זה כשהוא לידך.''
אני מסתכל על הפנים שלה מלמעלה ורואה אותה מאדימה קצת.
היא שמה לב שאני רואה אותה ואז היא קוברת את פניה בחזה שלי.
אני צוחק כשאני רואה אותה ביישנית כזאת, אין ספק שזה הדבר האהוב עליי.
הידיעה שרק אני יכול לגרום לה להרגיש ככה.
''אתה יכול להבטיח לי משהו?" היא שואלת לאחר כמה דקות
''מה שתרצי.'' אני עונה, יודע בוודאות שמה שהיא תרצה היא תקבל.
היא בולעת את הרוק לפני שהיא מדברת, הטון שלה יוצא חלש ''עוד מעט זה התאריך שלו, החמש עשרה ביוני. אתה יכול.. להיות איתי בזמן הזה?"
ברגע שהיא אמרה שזה התאריך שלו אני מבין שזה התאריך שבו אח שלה נולד והתאבד.
אני זוכר שזה גם אותו תאריך של אמא שלה אבל לפי הסיפורים שלה לא כזה אכפת לה, ואני לא מאשים אותה.
''מתי שתצטרכי אותי אני שם. רק תגידי מילה ואני גם אוריד לך את הירח אם תרצי. אם תרצי מכונית, תקבלי את החברה כולה. אם תרצי להוציא עצבים, רק תגידי על מי ואני אגרום לו לרדת על הברכיים מולך. אם תרצי לשרוף את הכל באש, אני אתן לך את המצית ואוודא שלא ייכנס לך אשן לריאות בזמן שאת הופכת למלכה של הגיהנום.''
אני אומר כל מילה בידיעה שאני אקיים את הכל.
אני רואה שהיא מחייכת חיוך קטן אבל אמיתי.
חיוך שאומר הכל בלי מילים.
לפתע קרלו פותח את הדלת ואנחנו מסתובבים אליו.
''הגיעו חבילות ממקור לא ידוע.'' הוא אומר ומהר אנחנו קמין מהספסל ויורדים במדרגות.
אנחנו מגיעים לסלון ורואים את מיקלה מסתכל על שלוש חבילות, לא גדולות במיוחד, שמונחות באמצע הסלון.
אנחנו מתקדמים אליו ומסתובבים בין החבילות.
לפתע אני רואה שכתוב באיטלקית בקול על אחת מהן את הכתובת של הבית שלנו באיטליה.
שם גרנו עם ההורים לפני שהמאפיה גם התפתחה לניו יורק.
אני מסובב את החבילה בעדינות כדי להמשיך לקרוא.
''כתוב שהיו צריכים להרוס את הבית שבו גרנו, אז הם איתרו אותנו ושלחו לנו מה שנשאר משם.''
אני אומר בקול רם.
''פאק איט.'' בל ממלמלת ופותחת את שלה.
אני מהר מגיע לידה למקרה שזה מלכודת כדי להיות מוכן להגן עליה, זה כבר היה צעד אוטומטי, אפילו לא חשבתי על זה.
היא פותחת ואנחנו רואים מסגרות של תמונות.
אלה תמונות של המשפחה שלנו, את של אבא שלנו שרפנו אחרי שהרגנו אותו, אז מהצד שלו יש את של סבא וסבא רבא. יש גם תמונות של המשפחה של אמא.
לאט לאט בל מוציאה אותן ומסתכלת על כל אחת מהן.
קרלו פותח עוד חבילה ושם יש תכשיטים, זהב וכסף.
מיקלה פותח את החבילה האחרונה ושם יש צלחות וכלי מטבח.
כשבל מסיימת להוציא הכל אני שם לב שיש קופסא קטנה שהייתה מתחת לכל התמונות.
אני מוציא אותה ופותח, בתוכה יש יומן.
כתוב משהו על היומן אבל אני לא מצליח לזהות את השפה, הדבר היחיד שאני יודע בוודאות,
זה כתב היד של אמא.
בל מגיע לידי ואז אומרת ''שלך, ברונו. זה ברוסית.''
היא לוקחת את היומן בעדינות מהידיים שלי ומתיישבת על הספה.
שלושתנו מתיישבים מסביבה כדי שהיא תקרא את היומן.
''היומן הזה נכתב ברוסית כדי שבעלי לא יבין אם ימצא אותו. ברונו, אם זה אתה שקורא את זה, תדע שאני מצטערת על הכל.'' היא מקריאה ואני מפקס את כל הקשב שלי על זה.

''אני יודעת שהסוף קרב. אני יודעת שהוא עומד להרוג אותי. אני יודעת שלא אני ולא אתה נזכה לחיות. אבל ברונו שלי, אמא אוהבת אותך, והיא תמיד תאהב.'' בל מעבירה עוד עמוד אבל אז אומרת ''זהו. זה הסוף.''
בשלב הזה אני רואה רק אדום.
איך לא ידענו את זה?
איך לא ראינו סימנים?
עכשיו זה ברור למה היא תמיד החזיקה את הבטן כשהוא הרביץ לה.
עכשיו זה ברור מה היה הסיבה שהוא הרג אותה.
הדבר היחיד שאני מרגיש זה כעס.
פאקינג אח.
היה אמור להיות לי עוד פאקינג אח!
והוא הרג אותו.
הוא הרג אותו אותה רק בגלל שרצה שלוש בנים ולא יותר.
הבן זונה, שחושב שהוא יכול להיקרא אבא שלי, הרג אותה, את אמא שלי, כי הייתה בהריון.
ברונו, היה אמור להיות אח שלי.
ושניהם מתים, בגללו.

___________________________________________

🖤