אהבה שבורה

פרק 14

-בל-

לא לבכות.
לא לבכות.
לא לבכות.

התעוררתי מהזיכרון שלי מכיתה ד', החרם נמשך עד כיתה ה' ובכיתה ו' פשוט התעלמו ממני לגמרי.
שירה הייתה בכיתה אחרת אז היינו רק בהפסקות ביחד ואז מכיתה ז' בחטיבה, בבית ספר אחר, עד התיכון, היינו ביחד.
ילדים זבל.
שנאתי כל אחד ואחד מהילדים בכיתה שלי.
אני עדיין שונאת.
עכשיו אני רזה, יש לי גם שרירים יחסית גדולים לבחורה אבל לא רואים אותם כל כך. ככה אני אוהבת.
אני אוהבת את הגוף שלי. עכשיו לפחות.
צבעתי את השיער לכחול, יש לי קעקועים שאני אוהבת, לא רק מדוזה.
יש לי גם פרפר וכמה ציפורים באזור החזה, בבטן יש לי כל מיני ציורים קטנים לא מוסברים, יש לי גם כל מיני דברים קטנים שקשורים למוזיקה, יש לי כמה קעקועים באזור הקרסול ברגל, בידיים יש לי יחסית הרבה, לא שרוול, אבל כן יש מספיק.
תמיד מצחיק אותי שדווקא במקום שיש לי צלקות, אין קעקוע ואז אני צריכה להסביר לאנשים שזה בכוונה.
אין לי באמת מושג כמה זמן כבר אבל רק עכשיו אני נכנסת למקלחת.
אני פותחת את המים על הכי חמים ומוסיפה רק קצת קרים, מקלחת של השטן, מה אני אגיד.
אני אוהבת שזה כזה חם, זה לא מפריע לי.
אני משעינה את הראש על הקיר ורק נהנת מהמגע של המים.
אחרי כמה דקות אני מתחילה באמת להתקלח, לחפוף, לשתוף פנים, להסתבן, מה שצריך.

אני יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת, לא כזה אכפת לי שמתאו רואה אותי במגבת אז אני פשוט יוצאת ישר לחדר ארונות.
החדר שלי די גדול אז יש לי גם מקלחת גדולה, גם חדר ארונות וגם את החדר השמור.
אני לובשת פשוט חולצה אוברסיז ומכנסיי פיג'מה כי אני לא באמת יודעת אם אני ארדם.
אני יוצאת מהחדר ארונות ואומרת למתאו שאני הולכת רגע לחדר של שירה כדי לשים לה שעון מעורר למחר.
כשאני מגיעה לחדר שלה אני פשוט נכנסת אבל מה שאני רואה זה את שירה וקרלו ישנים יחד, כפיות.
אני מגלגלת עיניים ולוקחת את הטלפון שלה כדי לשים לה שעון מעורר ויוצאת בלי להגיד כלום, בלי להעיר אותה.
אני חוזרת לחדר עדיין עצבנית אבל ברגע שאני רואה את מתאו אני מחייכת ונרגעת קצת.
''אתה הולך להירדם בזה?''
הוא רק מושך כתפיים ואומר ''אין לי פה באמת בגדים.''
''תישן עם בוקסר.'' אני אומרת כמובן מאליו
''זה לא יפריע לך?''
אני חושבת על זה רגע. אף פעם לא ישנתי עם בן באותה מיטה, אבל אני לא חושבת בכלל שאני ארדם זה דבר ראשון וגם... אני סומכת עליו.
אבל אולי זה באמת לא רעיון טוב?
פאק איט
''לא.''
הוא קם מהמיטה ומוריד את החולצה ואני רק מסתכל בחיוך מטומטם על הגוף שלו.
רואים שהוא מתאמן הרבה, כנראה מאז שהוא היה קטן.
הוא מוריד פ ונכנס למיטה גם.
השעה כבר 3 בלילה ואני מתחילה להרגיש את העיניים שלי נעצמות, בדרך כלל הייתי נלחמת בזה קצת רק כדי שאני לא אירדם ואתעורר מהסיוט הזה עוד פעם אבל הפעם אני מסכימה לעצמי ואחרי כמה דקות אני נרדמת.

-מתאו-

היא נראית כל כך יפה ושלווה כשהיא ישנה.
מלאך.
היא נרדמה לי על הכתף עוד פעם ואני רק מסתכל עליה ישנה.
איך מישהו ישן יכול להראות ככה?
אני לוקח את הטלפון שלי ובא לשים שעון מעורר אבל אני מניח שהיא כנראה שמה אז אני שם אותו בצד ופשוט נרדם.