אהבה שבורה

פרק בונוס!

זה עומד להיות הפרק האחרון של הספר הזה, לא יצאו עוד פרקים.

**יש סמאט בפרק!

אני כבר אומרת, זה פעם ראשונה שאני כותבת סמאט, רציתי שתכתבו בתגובות אם נהנתם, אל יש הערות, רעיונות, הצעות, תכתבו בתגובות אני קוראת הכל.
תהנו

🖤
___________________________________________

-מתאו-

אני מתעורר מהשעון המעורר של הטלפון שלי.
אני מסתובב כדי לכבות אותו ומגלה שהשעה כבר שמונה.
אני רואה את בל ישנה ומחליט לתת לה לישון יותר כי היום היא לא צריכה לעבוד.
אני יורד מהר למטה ומתחיל להכין כריכים לילדים לבית הספר.
בשמונה ורבע אני מסיים ועולה לחדרים שלהם.
ראיין וברונו כבר התעוררו והם התחילו להתארגן.
אני הולך להעיר את אנג'לינה אבל מגלה שהיא כבר ערה גם היא.
נשאר לי רק נולאן ורוז.
אני הולך לחדר של נולאן והוא עדיין ישן כרגיל.
אני מצליח להעיר אותו רק אחרי עשר דקות ועד אז רוז כבר התעוררה.
אני יורד למטה ועוזר לכולם לארגן את התיקים.
''אבא אתה יכול למלא לי את הבקבוק?" רוז שואלת ואני זורק לה את הבקבוק מים.
''אבא אני לא מוצא את התיק שלי.''
''אבא אתה יכול לעזור לי למצוא את הטלפון?"
''אבא לא עשיתי את השיעורים, אתה יכול לעזור לי?"
''אבא אפשר לא ללכת היום?"
אני לוקח נשימה עמוקה ומנסה לעשות מה שבל עושה.
''התיק שלך נמצא ליד המיטה. נולאן תתקשר לאנג'ל, תעזור לה למצוא את הטלפון. ברונו תעתיק מראיין בכיתה. לא.''
אני עונה לכולם בבת אחת.
אנחנו מצליחים להיות מוכנים רק בתשע ועדיין לא יצאנו בכלל מה שאומר שהם עומדים לאחר ביותר מחצי שעה.
''אבא למה לא פשוט לשלם לבית ספר שלא יכתוב לנו שלא הגענו או שיוותר לנו על שעות ראשונות?"
כי אמא לא מסכימה
''בגלל שאנחנו לא רוצים שתחשבו שכסף יכול לפתור את כל הבעיות בחיים. עכשיו, חמשתכם, לאוטו.'' אני אומר.
כולם יוצאים לאוטו, אני נכנס למכונית וישר מתחיל לנוסע לבית הספר שלהם.
בל ואני החלטנו שאנחנו רוצים שיהיה להם חיים כמה שיותר נורמלים למרות המאפיה ורק כשהם יסיימו בית ספר הם יתחילו להיכנס למאפיה באופן רציף ורציני יותר, אלא אם ירצו ללכת לקולג' ואז רק לאחר מכן.
אני מוריד את כולם ליד בית הספר והם יוצאים מהאוטו אחד אחד.
אחר כך אני לוקח את טובי וזי לטיול.
יש לנו שני כלבים.
טובי הוא הכלב של רוז, הוא עוזר לה כשהיא מקבלת התקפים או כשהוא מרגיש שהם מתקרבים אפילו לפני שהיא יודעת, הוא תמיד איתה חוץ מבבית הספר כשאנחנו יודעים בוודאות שיש אנשים לידה שהיא מכירה, סומכת עליהם, מרגישה בנוח לידם, והם יודעים מה לעשות במקרה של התקף.
הכלב השני, זי, הוא כי בל לא הסכימה לי להשאיר את השומרים על הבית כי רצתה שאם הילדים יביאו חברים הביתה הם לא ירגישו מאוימים אז התפשרנו על כלב תקיפה.
כל מי שנכנס הבית זי מרחרח אותו ואם הוא לא רוצה שהוא יהיה בבית הם הולכים לאחת משתי האחוזות האחרות אלא אם זי מכיר אותו.
אני חוזר הביתה ומשחרר את הכלבים מהרצועה ועולה למעלה.
אני שומע את המקלחת ומבין שהיא התעוררה.
לאחר כמה דקות היא יוצאת החוצה, העור שלה אדום מהמים החמים והיא נראית עייפה כמו תמיד.
המלאך שלי שונאת בקרים
''בוקר טוב מלאך שלי.'' אני אומר ומנשק לה את המצח.
היא שולחת לי את מבט המוות הקבוע והולכת לבחור בגדים.