אהבה שבורה

פרק 58

-בל-

לקח זמן עד שאני ומתאו באמת התחלנו לארגן את החתונה.
רציתי ששירה תתאפס על עצמה קצת יותר, בגלל מה שהיא עברה היא לא הייתה עצמה ורציתי קודם לעזור לה לפני שאני מתחתנת.
הקשר עם אבא שלי רק גדל וגדל כל יום שעבר, אני סלחתי לו כבר אפילו שזה היה קשה, לא שכחתי כל מה שעשה ואני עדיין לא נותנת לו להתנהג ממש כמו אבא שלי, אבל אנחנו משתפרים בקשר ואני אוהבת את זה.
עם כל מה שעברתי בבית, התגעגעתי אליו, לאבא שלי שהיה שם בשבילי.
בגלל שאני עדיין לא נותנת לו לחשוב שהכל נשכח, ובגלל שהוא לא מי שגדל אותי, אני ומתאו הסכמנו לעשות משהו קצת לא רגיל.
סבתא שלי תהיה זאת שתתן את ידי למתאו.
היא מי שגילה אותי ודאגה לי, דאגה שיהיה לי את כל מה שאני צריכה כשאף אחד אחר לא עזר.
שילמנו להם על כרטיסים שיבואו לכאן לחתונה והם באו כולם, סבתא שלי, דודה שלי, אבא שלי, אלה, קאי ודילן, כולם כאן.
סבא שלי גם הוזמן אבל רק כי סבתא שלי התעקשה.
הוא היה סבא טוב, הוא גם דאג לי ושמר עליי, הוא פשוט בחר אישה אחרת שהיא לא סבתא שלי ואני כועסת עליו בגלל זה.
אבל סבתא יודעת שהקשר שלנו היה טוב למרות שהפסקנו לדבר אז היא התעקשה שאני אזמין אותו, אפילו לא היה אכפת לה עם החברה החדשה שלו תבוא.
ווידאתי איתה כמה פעמים שהיא בטוחה עד שראיתי שהיא עומדת לדפוק לי סטירה עם אני לא אסתום ואשלח לו הזמנה אז שלחתי.
אני לא יודעת עם הוא יגיע, אבל זה לא העניין.
העניין היום זה אני ומתאו.
בעוד שבוע נתחתן בחתונה יהודית רק עם חברים ומשפחה, אבל היום זה חתונה של המאפיה, ואני כל כך מתרגשת.
אני יודעת שזה היה מסוכן להזמין את המשפחה שלי, במיוחד את הילדים, לחתונה של המאפיה אבל לא הסכמתי לוותר עליהם.
מתאו הבין ואמר שיעשה כל שביכולתו כדי שזאת לא תהיה חתונת דמים אבל גם למקרה שמשהו לא צפוי יקרה הכנו להם חדר מיוחד עם שומרים שיביאו את כולם לשם ברגע שיש את החשד הכי קטן למשהו.
יש מצלמות בכל מקום ואני בעצמי בדקתי את האבטחה ואת השומרים, מתאו היה בכניסה כדי לוודא יחד עם המאבטחים שאף אחד לא מסתנן פנימה.
הרוסים עדיין חושבים שסלבה חי אז הם לא מנסים לעשות משהו, מאז הטירוף שלי נגד היפנים גם הם לא מעיזים לעשות כלום, כמובן שיש עוד מאפיות אחרות אבל אנחנו נשמרים מכולם.
לצערי גם אנשים שאני לא ארצה לראות שפגשתי במסיבות או אירועים של המאפיה יגיעו לכאן, אבל אני מתחתנת עם הקאפו, אף אחד לא יעיז לעשות כלום.
מוקדם יותר הייתה בעיה שאחת מנשות המאפיה שרבתי איתן הגיעה בשמלה לבנה אבל שירה פלוס יין אדום וקרלו טיפלו בזה ועכשיו או שהיא הלכה או שהיא, לצערה, בשמלה אדומה.
בגלל שהמצב יותר רגוע מאי פעם ואנחנו לא יודעים כמה זמן זה ימשך החלטנו לעשות את החתונה היהודית בעוד שבוע ומיד לאחר מכן לצאת לירח הדבש שלנו.
אנחנו פתוחים לשינויים אם מתאו יצטרך לחזור או שמשהו חמור יקרה אבל בינתיים הכל רגוע.
שירה עשתה לי מסיבת רווקות מטורפת, עם כמה שאני התנגדתי היא לא הסכימה לוותר ובסוף התפשרנו על משהו.
מתאו דאג שלא נוציא גרוש על שום דבר ושירה רצה על זה.
לחתונה עצמה קנינו שתי שמלות, אחת לחופה ואחת לריקודים, היא גם התעקשה לקנות עוד שתיים לחתונה בעוד שבוע ולא הסכימה שאני אתנגד אז נתתי לה.
אני שומעת דפיקות מחוץ לדלת ואז את קולו של מתאו ''מלאך...'' הוא מתלונן ''תני לי להיכנס.'' הפעם קולו דורשני יותר אבל אני לא מוותרת.
''לא מתאו. זה מזל רע.'' אני אומרת אפילו שאני לא מאמינה בזה יותר מידי אני עדיין רוצה להפתיע אותו.
''לא אכפת לי..'' הוא אומר ודופק על הדלת שוב.
אני מצחקקת אבל לא פותחת לו.
אני שומעת עוד צעדים ואז את הקול של שירה ''מתאו אני נשבעת אם אני רואה אותך מנסה לראות אותה עוד פעם אחת אני שופכת גם עליך יין.'' היא מאיימת עליו ואני יכולה להרגיש שהוא מגלגל עיניים אבל הוא מוותר.
''בסדר בסדר. הלכתי.'' הוא אומר ואז אני שומעת את הצעדים שלו הולך ושירה נכנסת לחדר.
ברגע שהיא נכנסת היא ישר מסתובבת כדי לנעול את הדלת ורק אז מסתכלת עליי.
עיניה נפערות ומנצנצות כשהיא רואה אותי לבושה בשמלת הכלה שלי.
''את פאקינג מושלמת.'' היא אומרת וסורקת את כל גופי עם מבטה ''תעשי סיבוב כלבה.''
אני מסתובבת, מראה לה את כל השמלה והיא מתנשפת בקול רם מידי.
''האם תועילי בטוב ליבך לתת לי לאפר אותך איפור מלא?'' היא מבקשת בנחמדות רבה ואני מגלגלת עיניים אבל מהנהנת.
היא ישר מושיבה אותי ומתחילה להוציא כל מה שהיא צריכה בשביל האיפור.
אנחנו כבר במקום שבו אנחנו מתחתנים, רוב האורחים הגיעו לפי מה ששירה ידעה אותי.
היא סיימה לאפר אותי והסתכלתי במראה.
תמיד איפור מלא הרגיש בשבילי נסיון לכסות משהו.
אם זה עיגולים שחורים מתחת לעיניים, סימני ידיים מסטירה או סתם איזה חצ'קון.
אף פעם לא אהבתי את זה אבל עכשיו כשהסתכלתי על עצמי במראה, אהבתי את מה שאני רואה.
אהבתי את האיפור שישב עליי טוב ובמקום להסתיר חלקים מהפנים שלי, רק עזר לחדד אותם ולהבליט אותם.
אני שומעת דפיקה בדלת ושירה הולכת לפתוח אותה, היא רואה את הנשים שהזמינה כדי לעשות לי את השיער בלבד ולשירה איפור ושיער.
אחת מהן עובדת עכשיו על האיפור של שירה ואחת אחרת עושה את השיער שלי.
לאחר שעה, אנחנו מסיימות כי שירה לא רצתה איפור מסובך מידי.
מתאו שלח לי הודעה שכמעט כל האורחים הגיעו כולל המשפחה שלי.
''את מוכנה?" שירה שואלת.
''לא.'' אני אומרת חד משמעית אבל הולכת כדי לפתוח את הדלת ולצאת בכל זאת.
יש עוד חצי שעה עד לחופה עצמה אז בינתיים אנחנו מסתובבות קצת עד שאני אגיע למתאו.
אני נאלצת לראות כל מיני אנשים שאני לא רוצה אבל מצליחה להתעלם מהם.
אני אומרת שלום לכל מי שאני כן רוצה אבל היה דבר אחד שהטריד אותי ואני צריכה לטפל בו.
''שירה.'' אני קוראת לה ומתחילה לדבר איתה בעברית.
''יש את המשפחה הזאת.'' אני אומרת ומצביעה על חבורה של שלושה אנשים, אחת מהן אני מזהה בתור סיאל שנפגשנו בכמה מהאירועים אבל לא יצא לנו לדבר יותר מידי.
היא מהנהנת כמבינה על מי אני מדברת ואז אני ממשיכה ''אני לא אוהבת את ההורים שלה, יש אפשרות שנחליף את הסדר ישיבה?" אני שואלת.
היא מסתכלת רגע על כל השולחנות כאילו מתכננת הכל בראשה ואז מהנהנת.
''אני אלך לטפל בזה.'' היא אומרת ומתקרבת אליהם.
אני יכולה לראות במבט שלה שגם היא לא עפה עליהם ואני שמחה כל כך שהיא איתי בזה ואני לא סתם פרנואידית.
אני לא יודעת בדיוק למה אני לא אוהבת אותם אבל אני לא צריכה סיבות.
אם הם לא יסכימו לשירה, אני אתערב.
אני רואה את מתאו עומד בכניסה יחד עם המאבטחים ורק מתעפקת לא לחייך חיוך כזה גדול.
אני רואה את הגב שלו שלמרות שהחליפה חדשה ומתאימה לו, הוא עדיין פורץ מבעד לה וזה נראה כאילו היא קטנה עליו.
כבר ראיתי את מתאו עם בגדים יומיומיים אבל אין ספק שחליפות נוצרו בשביל האיש הזה.
הוא כנראה מרגיש אותי בוהה בו ומסתובב.
אני רואה כמה הוא מנסה לשמור על פנים אדישות.
הוא לוקח אותי במהירות לחדר הסגור הראשון שהוא רואה ונועל אותו.
הוא מסתובב להסתכל עליי והפעם אני רואה כמה הוא אוהב את מה שהוא רואה.
אני עושה סיבוב והוא מתקרב כדי לנשק אותי אבל אני מתרחקת.
''זוכר ששאלת אותי עם אסור לך להרוס לי את הגלוס?" אני שואלת והוא מהנהן
''אז עכשיו אסור.''
הוא גונח בכעס ומעביר את ידיו בשיערו.
אני מצחקקת מהתגובה הקיצונית שלו לזה שהוא לא יכול לנשק אותי והוא מסתובב אליי בחדות.
''מצחיק אותך?" הוא שואל ואני מהנהנת.
הוא מתקרב אליי באיטיות עד שאני נתקעת בקיר, אז הוא לוקח את ידיי ומצמיד לי אותם מעל ראשי.
''מצחיק אותך?" הוא שואל שוב, קולו נמוך ומזהיר.
אני מהנהנת שוב והוא מקרב את ראשו לצוואר שלי, הוא ממטיר נשיקות קטנות ומתגרות לכל אורך צווארי.
''מצחיק אותך.'' הפעם הוא קובע, לא שואל.
אני מהנהנת שוב והפעם הוא נושך בעדינות את אותו אזור בצווארי.
כל פעם הנשיכות שלו מתחזקות ומתחזקות, עם כל פעם שהוא אומר שזה מצחיק אותי, עד שאני בטוחה שזה עומד להשאיר לי סימן.
אני לא יודעת מה הוא יודע ומה הוא לא, אבל אני יודעת שאין סיכוי, שאני עומדת להסתיר את הסימנים האלה.
בדיוק כמו שאני אוהבת צלקות, אני גם אוהבת את ההיקים שלו. פשוט במקום להגיד שעברת משהו טראומתי, זה אומר שעברת משהו... אחר.
עכשיו כל המחשבות על ליל הכלולות עולות לראשי.
חשבתי שאני אתלבט אם אני ארצה את זה או אתנגד, אבל מצאתי את עצמי מחכה לזה.
מחכה לרגע שהוא יקח כל חלק בגוף שלי, וגם אני אקח את שלו.
לרגע הזה שנאחד את גופנו לכדי אחד ונראה אהבה גם בדרכים אחרות.
בליל הכלולות של המאפיה, האישה צריכה להיות בתולה ואז מראים את הסדינים עם הדם.
כבר תכננתי שאו שנשתמש בדם מזויף או שאני אעשה איזה שריטה על היד שלי ואדמם על הסדין במקום.
אני מחשיבה את עצמי כבתולה כי מבחינתי מי שנאנסו ונלקחו להם הבתולים, עדיין נחשבים בתולים עד שהם עושים סקס אמיתי, מרצונם. אבל זה שאני מחשיבה את עצמי כבתולה, לא אומר שכרום הבתולים שלי לא נפרץ, מה שאומר שאני לא אדמם, אבל עם כמה שאני מכירה את מתאו אני יכולה להבטיח שהוא חשב על משהו.
אני חוזרת למציאות כשאני שומעת דפיקה בדלת ורק אז מתאו מתרחק ממני.
אני יכול להרגיש את הסימנים שעשה עליי ואני רק מתבאסת שהפסיק.
אנחנו יוצאים מהחדר ורואים את שירה.
היא מעבירה מבט על הצוואר שלי ומגלגלת עיניים אבל אני רואה שהיא מחניקה חיוך.
''טיפלתי במה שרצית.'' היא אומרת ואני מהנהנת לתודה אבל אז שואלת אותה כדי להיות בטוחה
''אני לא היחידה שראתה את זה נכון?"
היא מהנהנת ויוצאת מהדרך.
אני מסבירה למתאו את מה שקרה והוא רק אומר שהוא סומך על השיפוט שלי.
מתאו חוזר להיות עם מבט הקאפו שלו ואני מבינה מחזיקה בידו והולכת איתו בין האורחים.
אנחנו רואים כל מיני אנשים שאין לי רצון לראות אבל זה לא תלוי בי כמו אלכס או חלק מנשות המאפיה.
''היי נסיכה.'' אני שומעת את קולו של דיימן.
''היי." אני אומרת, הוא לוקח את ידי ומסובב אותה מעל ראשי, גורם לי לעשות סיבוב
''איזה יפה את!'' הוא אומר ואני מצחקקת, אני מרגישה את ידו של מתאו מחזיקה אותי חזק על הבטן ומקרבת אותי אליו
''דיימן.'' הוא אומר, מצד אחד זה יכול להיות ברכת שלום, מצד שני אפשר לשמוע בקולו את האזהרה.
דיימן צוחק כשהבין שהוא עצבן את מתאו אבל זה לא עוצר אותו מלמשוך אותי לחיבוק.
''קאפו.'' הוא אומר כשמשחרר אותי.