אהבה שבורה

פרק 15

-בל-

''שירה תישארי למטה!'' אני צועקת לה ומוציאה את האקדח שלי מהמכנסיים.
מזל שאני יודעת לנהוג ביד אחת
אני מכוונת את האקדח לאופנוע ומצליחה לפגוע באחד הגלגלים ואז בנהג.
אני עושה כמה פניות שאני יכולה כדי להתחמק מהרכב מאחורי ואני רק יכולה לקוות שהמשטרה לא תגיע או משהו.
''בל, הם מאחוריך. בפנייה הבאה תפני ימינה ומשם יהיה לך יותר נוח להגיע לאחוזה.''
''סבבה.'' אני אומרת והוא מנתק, אחרי שהוא מנתק מתקשר אליי מספר לא מזוהה. אני עונה ושומעת את קרלו ומתאו מדברים באיטלקית אז אני מניחה שזה המספר של קרלו.
''קרלו, אם לא אכפת לך להפסיק לרכל עלינו באיטלקית ולהגיד מה קורה, אני אשמח.''
אני קוטעת אותו ושירה מצחקקת.
''לא ריכלנו.'' הוא אומר ואני יכולה לראות אותו מגלגל עיניים מפה
''רצינו להודיע שמיקלה מטפל ברוסים ואנחנו בדרך אליכם אז תעצרו בצד.''
זה היה הקול של מתאו הפעם ואני אולי קיבלתי יריה מאקדח בכתף אבל זה עדיין אני אז... ''אל תגיד לי מה לעשות.'' אני אומרת וממשיכה לנסוע.
זה שכרגע ירו עליי לא אומר שמישהו יגיד לי מה לעשות.
אני שומעת את קרלו צוחק כמו משוגע ובטוחה שהפעם מתאו מגלגל עיניים.
''תעצרי בצד, בבקשה.'' אני שומעת את מתאו אומר ומחייכת
''אין שום בעיה מאתי.'' אני אומרת בחיוך עוצרת בצד הכביש.
קרלו ממשיך לצחוק ואז אני שומעת אותו צועק
''אאווה!'' אני מניחה שמתאו נתן לו איזה מכה או משהו.
השיחה מתנתקת ורק עכשיו שירה ניזכרה להעלות חזרה את הראש
''אח. עומד להיות לי נקע בצוואר בגללך.'' היא אומרת ולוחצת קצת על העורף שלה.
אני מגלגלת עיניים ''אוי סליחה מלכתי שרציתי שלא תקבלי כדור לתוך הראש שלך ורק אז שהוא יעבור אליי כי אין לך מספיק מוח שיעצור אותו. עדיף שרק אחת מאיתנו תיפגע אם כבר.''
''אני אומרת אם כבר, אז כבר.''
אני מגלגלת עיניים ונותנת לה כאפה מאחורי הראש.
אחרי כמה שניות אני רואה את הרכב של מתאו מתקרב אלינו עוצר מאחורינו.
מתאו ישר מתקרב לצד שלי וקרלו מתקרב לצד של שירה.
''את בסדר?! איפה נפגעת?!'' מתאו ישר שואל אותי בלחץ
''בכתף.'' הוא שולח לי יד כדי לעזור לי לצאת מהרכב ומסובב אותי כדי שהוא יוכל לראות.
''אוקיי זה רק שפשוף מהכדור.''
הוא אומר ואני מחייכת קצת.
הוא לוקח אותי לאוטו שלו בסגנון כלה ואני צוחקת ''אתה יודע שאני יכולה ללכת נכון? הכתף לא משפיע על ההליכה שלי.''
אני אומרת אבל הוא מתעלם ומושיב אותי במושב האחורי של האוטו.
שירה נכנסת לידי וקרלו ומתאו נכנסים במושבים הקדמיים.
''אז זה היה רוסים?'' אני שואלת ורואה את מתאו מהנהן.

אנחנו מגיעים לאחוזה ומתאו מרים אותי עוד פעם, אני פשוט מגלגלת עיניים אבל לא אומרת כלום.
אנחנו נכנסים לחדר שלו והוא מניח אותי על המיטה שלו, הוא נכנס לשירותים ויוצא עם ערכת עזרה ראשונה.
הוא מתיישב מאחוריי ומתחיל לטפל לי בפצע.
''אני חושב שזה לא רעיון טוב שאת תבואי היום לאירוע, שירה לא נפגע אז היא יכולה אבל..'' הוא בא להמשיך אבל אני קוטעת אותו
''על גופתי המתה היא הולכת בלעדי לאירוע של המאפיה.'' אני קובעת.
''שלושתינו נהיה שם. נוכל לשמור עליה.''
''ארבעתנו.''
אני לא רואה אותו אבל אני יודעת בוודאות שהוא מגלגל עיניים ''אל תגלגל לי עיניים. תחשוב שזאת הייתה הבת שלך.''
''אבל היא לא ילדה קטנה. היא בת 23.''
''היא אולי בת 23 לפי שנים אבל יש לה את המוח של ילדה בת 5 וגם זה לפעמים אני חושבת שפרגנתי.''
אני אומרת והוא מצחקק קצת.
''לאן בכלל רציתן ללכת?''
''לקניון, לי אין שמלות בכלל והיא מתלוננת שאין לה כשחצי מהארון שלה הוא שמלות.''
הוא מסיים לחבוש את הפצע וקם מהמיטה, הוא בא מלפניי כדי לתת לי נשיקה על המצח אבל אני מחליטה להזיז את הראש למעלה והוא מנשק אותי על האף.
אני רק שמחה שאני לא מזיעה
הוא מחייך ואז הולך לצד השני של המיטה כדי לפתוח את המגירה שבשידה.
אני רואה שם את כל המפתחות של המכוניות וכמה כרטיסי אשראי.
ידעתי שהם בטוח עשירים ברמות אבל כמה אפשר?!
הוא מוציא את אחד המפתחות ושני כרטיסי אשראי
''לאן זה?''
''לקניון'' הוא עונה ומושיט לי יד כדי לעזור לי לרדת מהמיטה.
אני לא לוקחת את היד שלו והוא מרים גבה
''כמה נמוכה אתה חושב שאני? אני לא צריכה יד כדי לרדת ממיטה.'' אני אומרת ויורדת מהמיטה לבד.
הוא מגלגל עיניים ואני צוחקת.
''רגע, למה שני כרטיסים?''
''אחד לך אחד לשירה.''הוא אומר ומתקדם לכיוון הדלת, אני אחריו מנסה להוריד אותו מהרעיון שישלם כשיש לנו כסף.
''לפחות רק כרטיס אחד. אתה נותן לילדה הזאת כרטיס משלה והיא תגמור לך את החשבון בנק.''
אני אומרת והוא שם את הכרטיס השני בכיס שלו ומושיט לי אחד.
אני לוקחת בחוסר ברירה אבל מתכננת בכל זאת להשתמש בכרטיס שלי.
אני מסתובבת כדי ללכת לסלון אבל מתאו קורא לי
''בל.''
אני מסתובבת אליו ''מה?''
''תביאי לי את הכרטיס שלך.'' הוא אומר ומושיט את היד.
''למה?''
''כי אני יודע שאת מתכננת להשתמש בו. תביאי.''
אני מחייכת חיוך ממזרי קטן ומתחילה לרוץ.
הוא רץ אחרי ואז אני יוצאת החוצה לבריכה הענקית.
היא הרבה יותר גדולה ממה שיש אצלנו.
אני עושה סיבוב מחוץ לכל הבריכה בתקווה שהוא יפול ואז כשהוא מאט אני מגבירה מהירות ויוצאת.
אני מספיקה לסגור את דלת הזכוכית ולנעול אותה מבפנים כך שהוא נשאר תקוע בחוץ.
הוא דופק על הזכוכית אבל אני רק מחייכת והולכת לסלון.
שירה כבר יושבת שם ומשעינה את הראש שלה על קרלו, אני נותנת לה כאפה מאחורי הראש והיא ישר מבינה מה היא עשתה ומרימה את הראש.
אחרי כמה דקות מיקלה נכנס לאחוזה כשהוא מדבר בטלפון.
הוא בדיוק מסיים את השיחה ואז שומע את הדפיקות של מתאו.
הוא הולך כדי לשחרר אותו ומתאו ישר מתקדם אליי.
אני כבר יושבת על הספה אז הוא מגיע מאחורי, הוא רק שולח את היד שלו קדימה ולא אומר כלום.
פה אני כבר מוותרת אבל עדיין אומרת ''תגיד בבקשה.''
''תביאי את הכרטיס שלך בבקשה.'' הוא מדגיש ואני מחייכת.
קרלו עוד פעם מתפקע מצחוק וכמו שחשבתי, מתאו נתן לו כאפה בראש.
הוא מחזיר את היד שלו אליי ואני מוציאה את הכרטיס מהכיס שלי ושמה ביד שלו.
הוא עולה למעלה ואז מיקלה מגיע לסלון, מתיישב ליד קרלו ומעביר ערוץ לכמה אנשים שמתאגרפים.
מתאו יורד למטה ונותן לי חולצה שלו.
שכחתי בכלל שהחולצה שלי נקרעה
''תודה.'' אני אומרת אבל אני עצלנית מידי לעלות למעלה ולהחליף וגם לא כזה אכפת לי להיות החזייה ליד אנשים לכמה שניות.
אף פעם לא החשבתי את העובדה שאני בחזייה כלבוש ממש מיני, זה לא משהו שאני אסתובב איתו עכשיו ברחוב אבל בבית כשיש אנשים שאני מכירה אז לא כזה אכפת לי.
קרלו ישר מעביר את המבט שלו עליי ואני עושה לו אצבע שלישית.
''לא. זה לא בקטע כזה.'' הוא אומר
''אז באיזה קטע?''
''יש לקעקועים של משמעות?''
''תלוי איזה.'' אני אומרת ולובשת את החולצה.
''הציפורים?'' 
''עשיתי אותו בגיל 18 כשסוף סוף הייתי יכולה להשתחרר מהבית שלי באופן חוקי.''
''מה זאת אומרת באופן חוקי?'' מתאו שואל כשהוא מתיישב לידי.
''אני לא גרתי בבית של ההורים שלי כבר מגיל 16 או 17.''
''איפה גרת?''
''אצל סבתא שלי.''
''למה?''
''זה סיפור לפעם אחרת.'' אני אומרת ומשנה נושא ''הולכים לקניון?'' אני שואלת ומתאו מבין את הרמז ומהנהן.
''מה הולכים לקניון? מה שקרה עכשיו לא הספיק לך?'' שירה שואלת בקול התלונות שלה.
''את לא משלמת.'' אני אומרת לה בפנים אדישות והיא ישר מחייכת וקמה מהספה במהירות.
''הלכתי לשים נעליים.'' היא אומרת והולכת לנעליים שלה בכניסה לאחוזה.