אהבה שבורה

פרק 25

-מתאו-

צפיתי בבל בוהה באנס שלה שקשור לכיסא באמצע חדר העינויים.
לקח לי זמן למצוא אותו אבל לבסוף הצלחתי למכור לו איזה כרטיס חינם לאחד המלונות שלי, הוא הגיע לניו-יורק ומשם כבר העבודה הייתה קלה.
מה שבטוח זה שאי אפשר להרוג אותו עד שלא נדע איפה החברים שלו שאנסו אותה גם.
בקרוב ניסע לישראל ואני רוצה להגן עליה בכל זמן שנהיה שם.
אני יודע שהיא יכולה טוב מאוד להגן על עצמה אבל אני מרגיש צורך לעשות את זה בעצמי.
היא נאנסה פעם ראשונה כבר בגיל 15, ילדות רגילה בטוח לא הייתה לה.
היא רק בת 23 וכבר ממוקדת, בוגרת יותר ממה שהיא צריכה להיות בגיל הזה.
רוב הפעמים ילדים לא עוזבים את הבית של ההורים שלהם עד גיל 24 או 25, אני לא בטוח.
אבל אני יודע שאני גם אגלה חלק מהתשובות לשאלות שלי שקשורות להורים שלה כשנגיע לישראל.
היא אמרה שפעם היה לה אח אז זה אומר או שהיא עזבה גם אותו או שהוא מת.
לא נראה לי שהיא ניתקה איתו קשר כי כשהיא דיבר עליו היא הייתה שקטה ועצובה לעומת כשהיא דיברה על ההורים שלה ונראתה כאילו היא רצתה לחנוק כמה אנשים באותו הזמן.
היא בהתה בו לכמה שניות, עצמה את עיניה, לקחה שאיפה עמוקה ונשפה.
כשהיא פתחה את עיניה שוב היא נראתה בדיוק כמו שהייתה נראית כשדיברה עם לוקאס.
הילדה הקטנה הזאת שחיה בעולם משל עצמה כאילו היא לא עומדת לענות אנס.
אני התרחקתי לאחור ונתתי לה לעשות את שלה.
''אנסי! איזה מפתיע לראות אותך!'' צעקה כמו ילדה קטנה ומתרגשת שרואה כוכב ילדים.
אני גיחכתי בשקט אבל בל הרימה את המבט שלה אליי, קרצה לי וחזרה להתמקד באנס שלה.
היא עוד תהרוג אותי.
''איך אתה? כיף לך פה?'' היא אומרת עדיין בקול מתלהב ומסתכלת סביב כאילו זה לונה פארק
''מה זה כיף. כיף חיים.'' הוא אומר בקול עצבני וחלש.
אני רואה שהיא בלעה קצת את הרוק אבל מהר מאוד החזירה את החיוך לפנים והתחילה לקפץ ולדלג בחדר ממש כאילו זה גן משחקים.
''איזה יופי. אני רואה שאתה עדיין אומר שטויות ושקרים. בדיוק כמו שאמרת לי שאם אני אהיה בשקט זה לא יכאב.'' היא אומרת עדיין בקול מתלהב למרות שאני בטוח שהזיכרונות שעולים ורצים לה עכשיו בראש לא ממש נעימים.
קאירה בולע את רוקו, כנראה רק עכשיו מבין מה הסיבה שהוא נמצא פה.
אני לא בטוח שבל יודעת מה השם שלו אז אני אומר לה בספרדית ''מלאך. קוראים לו קאירה.''
היא מסתכלת עליי ומהנהנת
''אז קארי.'' היא משפשפת את ראשו ומבולגנת את שיערו.
אני מת על זה שהיא מתנהגת כאילו הכל בסדר.
היא מקלילה את האווירה כדי שהנפילה והכאב יהיו חזקים הרבה יותר.
לאיים עליו כל הזמן יגרום לו להבין שעומד לכאוב לו, אבל להקליל את האווירה, לצחוק, לשמוח, לחייך, יגרום לו להשתחרר יותר ואז הנפילה תהיה קשה וכואבת.
אני לא יודע מאיפה היא למדה את כל זה ואני גם לא בטוח שאני רוצה לדעת אבל מה שבטוח, היא עומדת לעזור לי להתעלל באנשים כשצריך.
אני גם כמעט בטוח שהיא נהנית מזה.
קאירה שוב בולע את רוקו הפעם ביותר חוזקה ובל מבחינה בזה.
''מה קארי? מפחד?'' היא שואלת הפעם בטון יותר חלש, שקט ומאיים אבל עדיין מחייכת
''ממה יש לי לפחד? את ילדה קטנה. את לא תעשי לי כלום.'' הוא אומר ויורק לרצפה גוש לחה, ירוק ומגעיל מהפה.
''פה אתה טועה קארי.'' היא אומרת ונותנת לו בופ על האף כמו שעושים לחתול או תינוק קטן.
היא לוקחת את הכיסא ומתיישבת מול קאירה, אני מבין שעכשיו יש שעת סיפור אבל להפתעתי היא עושה משהו אחר
''קארי. אני צריכה לדעת משהו אחד.''
היא אומרת בטון מאיים והחיוך נמחק מהפנים שלה בבת אחת.
היא כבר לא הילדה הקטנה שחיה בעולם משלה.
לא.
היא אישה גדולה אבל שבורה.
אפשר לראות את כל הכאב בעיניים שלה אבל הפנים שלה אדישות לגמרי.
קאירה מסתכל עליה והחזה שלו מתחיל לעלות ולרדת במהירות.
שינוי המצב רוח לא מצא חן בעיניו.
הוא בולע את רוקו בכבדות ושואל בקול רועד ''מ..מה את ר..רוצה ל.ל..לדעת?''
''מה השמות של שני הבנים האחרים קאירה.''
היא אומרת באותו טון מאיים ופנים אדישות.
אם היה אפשר למות בעזרת קול, גם אני וגם קאירה היינו נמרחים פה על הרצפה מהטון שהשתמשה בו.
''א..א.אלכסנד...רו ו.ו.. ואנ..דרו.'' הוא מגמגם ממש עכשיו.
בקושי מצליח להוציא מילה מהפה בלי לרעוד ואני מניח שהטמפרטורה של 16 מעלות לא עוזרת.
האמת, אני מופתע איך לבל לא קר אבל אני אשאל אותה על זה אחר כך.
''במשפט רגיל קאירה.'' היא אומרת ומוסיפה את השם שלו בסוף כל משפט, לאיום.
''אלכסנדר ואנדרו.'' הוא אומר לבסוף במשפט אחד מהיר.
היא מחייכת.
חיוכה זדוני ואכזרי, עיניה שורפות.
היא ממצמצת, גורמת לכל פניה להשתנות חזרה לילדה הקטנה והקופצנית.
זה מדהים אותי כמה מהר היא יכולה לשנות רגשות, אפילו כשאני יודע שהיא מזייפת.
היא יכולה בשנייה לשנות הכל ומי שלא מכיר אותה גם לא היה יודע שהיא מזייפת.
בינתיים אני שלחתי למיקלה את השמות וביקשתי ממנו למצוא לי כדי שנוכל לתפוס גם אותם.
''מעולה!'' היא אומרת וקמה מהכיסא תוך כדי שהיא מוחאת כף.
קאירה נראה הרבה יותר משוחרר ורגוע כאילו היא תקל עליו בעונש.
''עכשיו תן לי לשאול אותך עוד שאלה. כמה ילדות או ילדים אנסת?'' היא שואלת עדיין מחייכת וקופצת כדי להתיישב על שולחן הנשקים.
''א..אני לא בטוח... 11? אולי?'' הוא מנסה לנחש
''אוקיי אוקיי. אז אחת עשרה... ולוקאס בחר את המספר 8 מה שיוצא לנו... 19?'' היא שואלת כאילו היא מטומטמת ואז פותחת את הטלפון
''בוא נראה, בוא נראה, 19 נכון?'' היא שואלת וישר חוזרת לטלפון שלה.
אני מת על ההצגה הזאת.
איך שהיא מגיעה למספר היא מחייכת חיוך רחב ושטני.
''אני צריכה לתלות אותו מהתקרה, את האש פועלת ואת האותיות כדי שאני אוכל לכתוב משהו.'' היא אומרת לי בספרדית ואני מהנהן והולך לשחרר אותו מהכיסא לתלות אותו מהתקרה.
אין לי מושג מה היא עומדת לעשות אבל אני בטוח שאני אהנה מזה.
קשרתי אותו כך שהגב שלו מופנה אל האזור שבל ואני עמדנו בו והפנים שלו מופנות לקיר כך שהוא לא רואה מה קורה, אבל עדיין אפשר לסובב אותו.
הוא יחסית נמוך כדי שבל תוכל להגיע לגב שלו אבל עדיין לא נוגע ברצפה.
יותר היא לא אומרת מילה ואני מבין שמעכשיו היא עומדת להיות בשקט.
היא מביאה את הסכין הכי חדה שיש על השולחן וחותכת את החולצה שלו ואת המכנסיים כך שהם נופלים לרצפה והוא נשאר רק בבוקסר.
היא עושה פנים נגעלים כשהיא רואה את הגב שלו ואני מתעפק לא לצחוק מהפרצוף
''אתה יכול להביא לי כפפות?'' היא שואלת אותי עדיין בפרצוץ נגעל ואני, עם חיוך ענקי על הפנים כשאני מתעפק לא לצחוק, מהנהן והולך להביא לה.
אחרי כמה דקות אני חוזר עם כפפות שהיו מחוץ לתאים ומביא לה אותם.
היא שמה את הכפפות וניגשת לאש ולפחמים.
היא מתחילה לכתוב לא משהו על הגב בפחמים ואני רואה שהוא מתעפק להישאר בשקט אבל מידי פעם בורחים לו כל מיני זעקות קטנות או שהוא לוקח שאיפות גדולות.
אחרי כמה דקות שבל משקיע בכתיבה שלה אני מתקדם לעברם כדי לראות מה היא כותבת.
אני לא יכול לעצור את החיוך מלהתפרס על פניי.
היא תמיד תצליח לגרום לי לחייך.
על גבו של קאירה היא כותבת רשימות.
היא כותבת מה היא עומדת לעשות לו לאחר הפחמים, היא כותבת רשימת קניות לעינויים הבאים, היא פשוט כותבת לו שטויות על הגב בפחמים בזמן שהוא סובל ואני מנסה להחניק צחוק.
אחרי כמה זמן במשפט האחרון ראיתי שהיא עשתה טעות כתיב אז אמרתי
''עשית טעות פה. לא ככה כותבים את זה.'' אני אומר באנגלית כי לא אכפת לי שקאירה ישמע אבל אז היא אומרת בקול של ילדה מבואסת
''אויייי איזה חבלל. אוףף. נו טוב, עכשיו צריך להתחיל מההתחלה.'' היא אומרת ואני מבין שהכל היה חלק מהמשחק שלה.
היא לוקחת את הסכין החדה שהשתמשה בה מקודם והתחילה לחתוך לו את העור, איפה שעשתה את השגיאת כתיב.
קאירה כבר לא מצליח להחניק את הצעקות שלו וצורח בכל בחדר בקולי קולות אבל בל מתעלמת מזה כאילו היא סתם מציירת על המחברת בשיעור משעמם.
אחרי שהיא מסיימת לחתוך את העור היא מסובבת את קאירה כך שהוא פונה אליה
''פה גדול.'' היא אומרת והוא פותח את הפה
''אווירוווון.'' היא עושה לו כמו לילד קטן ושמה את החתיכת עור השרופה בפה שלו.
קאירה נחנק כשפיו מתמלא בעור שרוף, קרוע ומדמם.
עיניו מתמלאות דמעות חנק שהוא מנסה להסתיר ורואים את בטנו מתהפכת, כאילו מתאפק לא להקיא.
אחר כך היא מסובבת אותו חזרה וממשיכה במלאכה שלה.
אחרי עוד לפחות עשר דקות היא מסיימת ופשוט כל הגב שלו מלא בשטויות.
קולו של קאירה כבר כמעט נעלם מצרחותיו הרבות.
''עכשיו'' היא מתחילה להגיד אחרי שהניחה את כל הדברים שלה בצד ''מה שאני עומדת לעשות זה תוספת קטנה שלי, אבל מותר לי כי... ככה החלטתי.'' היא אומרת ומסובבת את קאירה אליה כך שהוא מסתכל ישירות בעיניים שלה.
''אתה יודע מה יכול להיות ממש כואב אם עושים אותו לא נכון?'' היא שואלת אותו
הוא מניד את ראשו.
''אנאלי.'' היא אומרת ''עכשיו, לאנאלי צריך או דילדו, או זין.'' היא מסבירה כאילו הוא צריך לדעת ''אבל, לי אין דילדו, את הזין שלו אני שומרת ליום אחר'' היא אומרת ומצביעה עליי ''אז מה נשאר? הזין שלך.'' היא אומרת בהתלהבות כאילו הציעו שוקולד לילדה קטנה.
אני מחייך בזדוניות כשאני מבין מה היא הולכת לעשות והחזה שלו מתחיל לעלות למעלה ולמטה מאוד מאוד מהר.
היא לוקחת את הסכין וחותכת לו את הבוקסר משני הצדדים כך שהם נופלים למטה, היא עדיין עם הכפפות אז אבל אני מניח שהיה לה יותר כיף להוריד אותם אם הסכין.
היא תופסת אותו בזין חזק ממש כאילו רוצה לחנוק רק אותו וקאירה מתחיל להתנשם במהירות.
הוא נושך את שפתו עד זוב דם והיא מביאה את הסכין קרוב לזין שלו.
הוא מתחיל להתפתל כמו נחש, תלוי באוויר, אבל בגלל מה שעשתה בל מקודם עם הפחמים כל תנועה שלו מכאיבה לו.
לאט לאט היא חותכת לו את הזין, מתענגת על כל רגע שהיא רואה אותו סובל והוא רק ממשיך להתפתל מכאבים.
הוא היה רוצה שהיא תעשה את זה בחתיכה אחת מהירה אבל כמובן שהיא לקחה את הזמן שלה ועשתה את זה לאט לאט.
לאחר כמה דקות הזין של קאירה סוף סוף ירד מגופו ובל, מבלי לתת לו זמן להתאושש מהכאב, סובבה אותו ודחפה את הזין שלו עמוק לתוך ישבנו.
קאירה נראה כאילו עמד להתעלף אבל היא לא עצרה.
היא המשיכה עד שהכל היה בפנים ולאחר מכן סובבה אותו עד שהיה מופנה אליה שוב.
''וכך יעשה לכל איש באשר יגע באישה מבלי רשותה המלאה.'' אמרה כאילו צוטטה את זה מאיפשהו אבל אני לא מספיק בשל בתחום הזה כדי להבין מאיפה.
מיד לאחר שסיימה את המשפט, היא לקחה את הסכין ונעצה אותה בחזה שלו, מבלי לשלוף אותה היא עברה על כל הגוף עד שבעצם עשתה עיגול ענקי הבנוי מכל הגוף שלו.
בשלב הזה קיארה כבר מת אבל היא המשיכה עד שסיימה את העיגול ורק לאחר מכן עזבה את הסכין ונתנה לה להישמט לרצפה.
התקרבתי מאחוריה והיא הסתובבה אליי ושמה את ידיה על הצוואר שלי.
אני שמתי את ידיי על המותניים שלה וככה התנשקנו.
אחרי כמה דקות של נשיקה התנתקנו קצת רק בשביל לקחת אוויר והיא מלמלה לשפתיי ''יש לי דז'ה וו.'' אני חייכתי ונישקתי אותה עוד פעם.
באמצע הנשיקה הדלת נפתחה בבום ושנינו נבהלנו וכל אחד לקח לצעד אחורה
''נהנתם? להתעלל באנשים בלעדיי ואז גם להתמזמז על גופה של מישהו?'' קרלו שאל בפרצוף חמוץ ובל רק חייכה חיוך מתריס
''מאוד.'' היא אמרה ויצאה מהתא כמו מלכה.

___________________________________________

הפרק הזה הוא לכל מי שהרגיש היום שהוא רוצה לחנוק כמה וכמה אנשים בדיוק כמוני.
פרק פסיכופטי ומטורף, בדיוק כמו בל🖤