הציור אני ציירתי, זה מהפרק הקודם בסצנת הבריכה.
זה איך אני מדמיינת את הגוף של בל בסצנה הזאת.
זה לא מדויק וגם לא הציור הכי טוב שלי אבל זה רק לפי הדמיון שלי.
תגיבו אם תרצו לראות עוד ציורים לפי סצנות🖤
___________________________________________
-בל-
קמתי בבוקר, נזכרתי בכל מה שקרה לפני כמה ימים
פאק פאק פאק!
איך לא חשבתי שהוא יחפש את המשחק?!
אני טובה בלהמציא תירוצים על המקום וכשהוא שאל אותי על הראשי תיבות זה הדבר הראשון שאמרתי אבל לא חשבתי שהוא יחפש אותו!
ישר נכנסתי חזרה למשרד ופתחתי את המחשב.
החלטתי שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה ליצור ערך בוויקיפדיה שהמשחק פעם היה פופולרי ונמחק מכל מקום.
כשאני אחזור לאחוזה אני כבר אגיד לו את זה.
הוא בטח ישאל מלא שאלות אבל הערך כבר יהיה קיים ולא יהיה לו טיעוני נגד אז הוא יהיה חייב לשחרר
כל כך הרבה זמן לא דיברתי על הראשי תיבות האלה, אני לא חושבת אני יכולה.
אחרי שהעלתי את הערך בוויקיפדיה והגעתי לאחוזה הוא ישר שאל שאלות אבל הצלחתי להתחמק מכולן והוא עזב את הנושא.
מאז עברו כבר כמה ימים ואתמול היינו עוד פעם באחוזה שלו ונרדמנו ביחד במיטתו אבל עכשיו אני לא מרגישה אותו, למרות שעוד לא פתחתי עיניים אפילו.
אני פותחת עיניים עכשיו והדבר הראשון שאני רואה זה עיניים בצבע דבש שמסתכלות עליי.
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש זה ישר לנגוח באיש הזר כדי להרחיק אותו ממני וזה מה שאני עושה.
''אחחח! מטומטמת!'' אני שומעת את הקול של שירה וישר מסתכלת מסביבי
מתאו כבר לא פה ושירה יושבת על הקצה השני של המיטה כשהיא מחזיקה את האף שלה
''אני מטומטמת? מה את מתקרבת אליי ככה על הבוקר?!'' אני שואלת אותה ומשפשפת את המצח קצת
''האף שלך שבר לי את המצח.'' אני ממלמלת בדרמתיות כי אין לי באמת כוח לאנשים על הבוקר
''המצח שלך שבר את האף שלי!'' היא צועקת ואני מכווצת עיניים
''אל תצעקי על הבוקר יא דרמטית.'' אני אומרת כי אני יודעת שאין באמת מצב ששברתי לה את האף, זה לא היה מספיק חזק בשביל זה.
''טוב. מה את רוצה ממני על הבוקר?'' אני שואלת אותה אחרי שקמתי והתלבשתי בבגדים של מתאו, כבר חצי מהארון שלו הפך להיות שלי, אם זה בגדים שאני הבאתי לפה או אם זה בגדים שלו שלקחתי לעצמי.
''מזל טוב!!!'' היא אומרת וקופצת עליי כמו קואלה
אני תופסת אותה ומגלגלת עיניים
''מה תכננת לנו להיות מרשעת?'' אני שואלת אותה כי אני בטוחה שיום פשוט ונורמלי לא עומד להיות היום.
כל פעם שביקשתי ממנה יום הולדת פשוטה, משהו פשוט, היא תכננה דברים שבשבילי היו ענקיים, בשבילה זה היה משהו פשוט, בשבילי זה תמיד היה יותר מידי.
היא רק צחקקה כמו מרשעת וירדה ממני
''זאת הפתעה.'' היא אמרה וירדה למטה, אני רק גילגלתי עיניים
YOU ARE READING
אהבה שבורה
Romance*בשכתוב* ספר ראשון בסדרת אהבות מהגהנום בל לביא - אני בת 23 אבל זה מרגיש כאילו הייתי ככה כל חיי. מאז שאני בת 14 אני שומרת על כל צעד שאני עושה, בודקת ומסתכלת על כל דבר לפני שאני מחליטה. הכל אצלי שבור, העבר ההווה ונותר לי רק להניח שגם העתיד. לצערם של...
