אהבה שבורה

פרק 20

-מתאו-

''אם מה שצריך זה לעשות אירוע אחד גדול כדי להראות לכולם שאני אתחתן כשטוב לי וזה לא עומד להיות עכשיו, זה מה שיהיה. אני לא עומד להתחתן.''
אני קובע וקם מהמקום שלי, מחליט שהפגישה הזאת נגמרה.
כולם קמים אחרי ומתחילים לפנות ליציאה אבל רגע לפני שהם יוצאים פבלו מסתובב ושואל ''רגע, מה אם הבוגד?''
''אנחנו מצאנו רעיון איך לחשוף אותו.'' אני אומר ופבלו מהנהן
אין לי באמת רעיון פשוט אין לי כוח להמשיך עם הפגישה הזאת.
הם יוצאים מהחדר ורק אחרי שכולם יוצאים אני משחרר נשיפה שלא ידעתי שהחזקתי.
''אין לי בעיה לבדוק בשבילך את הדברים האוטומטיים האלה ויש לי רעיון בשביל איך למצוא את הבוגד.''
אני שומע את בל מאחורי ויכול לראות את החיוך הממזרי שלה עד לפה.
במקום להסתובב אני הולך לכיוון המטבח כדי למזוג לי כוס מים.
''לא יפה להאזין.'' אני אומר ומחייך גם
''באמת חשבת שתעשה לך פגישה של אנשי מאפיה ואני לא אאזין?'' היא שואלת ולפני שאני מספיק לשתות מהמים היא לוקחת לי את הכוס, שותה ומסתובבת ללכת לסלון.
אני מניד את ראשי אבל עדיין מחייך, מוזג לי עוד כוס ומסתובב כדי ללכת לסלון.
אני מתיישב ליד בל והיא שואלת ''למה אתה צריך להתחתן?''
''אני לא. אני קובע את החוקים פשוט זה משהו שרגיל אצל המאפיה, כל קאפו חייב להתחתן אבל אני יכול לשנות את החוקים.''
אני מסביר לה, אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מכריח אותה להתחתן או שאני עומד להתחתן עם מישהי אחרת.
''אז'' אני מתחיל להגיד, לשנות נושא ''מה הרעיון שלך לגבי הבוגד?''
''אה נכון, שכחתי מזה. יש לך איזה דרך לגעת בהם שלא תהיה מוזרה? כאילו לגעת בכתף או בגב או משהו?''
''אני לא בטוח. למה?''
''כי מצאתי משהו שאפשר להזמין מחול, הזה מכשיר האזנה קטן שהוא גם מראה מיקום ובקושי רואים אותו. הוא עמיד במים וכשרצים או עושים איתו תנועות חדות או משהו הוא לא נופל.''
היא אומרת תוך כדי שהיא פותחת משהו בטלפון שלה, היא מביאה לי להסתכל ואני רואה וקורא קצת את הפרטים על המכשיר.
הוא לא מאוד יקר והכל נראה מתאים כדי לשים על מישהו למעקב
''אני אדבר עם קרלו ומיקלה ונראה מה לעשות.'' אני אומר והיא מהנהנת
''תגיד, רוצה שחמט?'' היא שואלת ואני חושב על זה רגע, בדרך כלל כל פעם ניצחתי בשחמט והמשחקים הכי מעניינים שהיו לי זה היה נגד מיקלה ומידי פעם נגד קרלו אבל היא הצליחה לנצח את מיקלה אז יכול להיות מעניין.
אני מהנהן והולך להביא את הלוח.

-בל-

אני שונאת להפסיד.
תמיד כששיחקתי נגד אבא שלי או אח שלי כל משחק שהוא רציתי להפוך את השולחן מהמחשבה על הפסד.
היו אפילו פעמיים שבאמת הפכתי אותו כשבאמת הפסדתי.
למזלי במשך הרבה שנים תמיד ניצחתי, לא משנה במה זה היה, ניצחתי.
היום אולי לא הפסדתי אבל זה כבר המשחק החמישי שלי נגד מתאו וכל פעם יצא לנו תיקו.
היום גיליתי שאני רוצה להפוך שולחנות גם מהמחשבה על תיקו.
אין לי מושג כמה זמן אנחנו משחקים עד שאני שומרת את קולו של מיקלה מאחורי ''זה גם תיקו.''
''אוףףף.'' אני אומרת ונאחנת באכזבה.
חרא שחמט
מתאו לעומתי נראה יחסית שמח, לא שמח כאילו גילה סוד מדינה שיכול לשמש אותו כדי לסחות אנשים, יותר שמח כאילו הוא כרגע קיבל סכום מטורף של כסף. לא שלא היה לו לפני אבל עוד כסף אף פעם לא מפריע.
''למה אתה מחייך?'' אני שואלת בפרצוף ספק עצבני ספק מבואס
''כי שיחקנו כבר חמש פעמים ובכל הפעמים האלו יצא תיקו. המקסימום זה אחרי שני משחקים שעשיתי נגד מיקלה, בשלישי ניצחתי. רוצה עוד סיבוב?'' הוא אומר וכשהוא שואל אותי אם אני רוצה עוד סיבוב אני זורקת את הראש לאחור ''עוד סיבוב אחד ואני אתחיל לראות לוח שחמט בחלומות שלי. נשבר לי.'' אני אומרת וקמה מהספה כדי לקחת לי כוס מים.