אהבה שבורה

פרק 22

-בל-

שירה ואני לבשנו את השמלות שלנו בשביל האירוע, אני את הכחולה והיא תכלת שהיא באותו סגנון כמו שלי פשוט הבד שונה והשרוולים שלה שקופים יחסית.
לקחתי תיק צד שחור קטן, שמתי בו את הטלפון שלי, אוזניות, סכין ומגבונים.
נעלתי עקבים שחורים שהגביהו אותי ב5 סנטימטרים ותכשיטים כסופים.
הגענו לאירוע שנמצא במקום גדול, לא בבית של מישהו, יותר כמו אולם אירועים או נשפים.
כשנכנסים הדבר הראשון שרואים זה בר, בצדדים לכל האורך יש שולחנות עגולים קטנים ומלצרים שמסתובבים בין כולם, חלק עם שמפניה, חלק עם מקרונים או טעימות קטנות של דברים שיהיה אפשר לקנות או לבקש עוד.
איך מארגנים דבר כזה כל כך מהר?
נכנסנו כך שהיד של מתאו על המותן שלי, מאחורינו שירה, קרלו ומיקלה.
המקום נראה פשוט אבל הכל ביחד גורמים לו להראות כל כך יקר.
אני סורקת את האזור לראות מה אני מזהה ואני רואה את איידן, דיימן, סבסטיאן, פבלו ועוד כמה אנשים שהיו בפגישות עם מתאו.
אני מזהה גם את הבנות הכלבות וסיאל שהפעם לא מציקות לה אבל היא נראית ממש לחוצה. כמה אנשים מתחילים להתקרב גם אלינו ואנחנו פונים ימינה לכיוון השולחנות, מתאו ואני מתיישבים באחד מהם וכמה אנשים באים אלינו.
''שלום קאפו.'' אחד מהם אומר ושולח את היד למתאו, הם לוחצים ידיים והאיש הזר פונה אליי ''שלום לך, אני אלכס. מפקד החיילים הדרומי.'' הוא אומר ומושיט את ידו אליי, אני לוחצת אותה ולפני שהוא מספיק להרים ולנשק אותה אני בעדינות מושכת אותה החוצה מהאחיזה שלו.
אני יודעת שזה משהו שנהוג לעשות אבל לא מרגיש לי בנוח עם זה אז אני לא עומדת לעשות את זה.
הוא מהנהן הנהון אחד קטן ומסתובב כדי לדבר עם מתאו באיטלקית, לא נראה לי הוא יודע שאני מבינה.
''אני לא רוצה להתחצף קאפו אבל אין לזה צורה.'' הוא אומר בטון שמנסה להישאר רגוע ''היא לא יודעת איך לכבד גבר, במכירה הפומבית היא סטרה לאחת הבנות, איך אתה מצפה שהיא תסתדר במאפיה?'' הוא ממשיך באיטלקית בלי להעלות על דעתו שאולי אני יודעת מה הוא אומר.
מתאו מתעלם ממנו ולוקח שמפניה ממלצר שהגיע באזור, כשהוא מסתכל עליי חזרה אני מבינה את פשר המבט שלו -רוצה לטפל בזה?- ואני מחייכת חיוך קטן, אני מחליטה שהדרך הכי טובה תהיה לדבר באיטלקית גם, לא באנגלית
''אני בטוח אסתדר יותר זמן ממך. אתה יודע, לרכל על האישה של הקאפו עם הקאפו זה לא חכם במיוחד.'' אני אומרת ואלכס פוער את עיניו
''אני מתנצל קאפו.'' הוא ממלמל והולך משם.
איידן מתקרב אלינו ומתיישב באחד הכיסאות, זה אומר שהוא מכיר את מתאו מספיק טוב כדי להרשות לעצמו את זה.
''קאפו.''
''איידן.''
''איזה ברכת שלום, מחבקת ואוהבת.'' אני ממלמלת בספרדית ושותה שלוק קטן מהשמפניה שלי.
אני יודעת שמתאו לא יכול להראות רגשות עכשיו אבל אני חושבת שכן ראיתי ניצוץ של חיוך על הפנים שלו.
''בל נכון?'' איידן שואל
''כבר שכחת את השם שלי?'' אני אומרת ומרימה גבה.
אולי זה אירוע של המאפיה אבל מבחינתי אני אשים פה את השיר MAMMAMIA של Måneskin אם זה מה שבא לי, מותר לי לעשות קצת צחוקים מה קרה?
איידן מחייך קצת ומושיט את היד שלו ללחיצה ואומר ''אני מזהיר אותך, לאומת האחים שלו יש פה הרבה אנשים שיודעים ספרדית.'' הוא אומר לי בספרדית ואני מחייכת חיוך קטן מופתע.
הוא כן מקרב את היד שלי לנשיקה קטנה אבל הפעם אני נותנת לו כי אני מכירה אותו.
''איידן. תיזהר ממני.'' מתאו נוהם ואיידן מחייך קצת אבל עוזב את היד שלי ומרים את שתי הידיים שלו כחף מפשע ומתרומם.
יש שירים נחמדים, פשוטים, רגועים ברקע.
''אני הולכת לבר. רוצה משהו?'' אני שואלת את מתאו כי נמאס לי משמפניה
''מאנקי שולדרס.'' הוא אומר ואני מחייכת קצת.
אני הולכת לבר ומבקשת מהברמן מאנקי שולדרס וקוקטייל בהפתעה.
תקראו לזה נשי תקראו לזה איך שבא לכם, קוקטייל זה טעים.
אני מבקשת גם מפיות והוא מביא לי קצת אבל אחת נופלת לי, אני מתקופפת כדי להרים אותה אבל אז מרגישה צריבה חזקה בישבני.
אני מסתובבת מהר כדי לראות מישהו שאני לא מכירה, כנראה אחד החיילים, וגם לא ראיתי אותו מקודם כשנכנסנו אז אני לא חושבת שהוא ראה שאני עם מתאו.
הוא פשוט עומד שם מחייך חיוך ערמומי ומתקרב אליי ''מה דעתך לעזוב את האירוע הזה וללכת אליי הביתה?'' הוא שואל יחסית בלחש והבל פיו מגיע לאפי.
איו.
אני לא כל כך יודעת איך להגיב אז אני מסתכלת על מתאו, אחרי כמה שניות הוא מרגיש שמישהו צופה בו והוא מסתובב, הוא רואה אותי עומדת ליד האיש הזר ובדיוק באותו זמן האיש הזה מתקרב אליי.
מתאו ישר מתרומם ומתקדם מהר אלינו כדי להגיע מאחורי האיש הזר.
''חשבת שאולי יש לי חבר?'' אני שואלת אותו ומתאו עומד מאחורי כשהידיים שלו שלובות על החזה.
''הוא לא חייב לדעת.'' הוא אומר ומתקרב עוד צעד קטן אליי.
''מאוחר מידי.'' אני אומרת ומצביעה מאחוריו.
הוא מסתובב ואני בועטת לו מאחורי הברכיים כך שעכשיו הוא יושב על הברכיים ומסתכל על מתאו מלמטה.
בשלב הזה כבר כולם מסתכלים עלינו ומתאו שואל אותי בעברית ''מה הוא עשה?'' בלי לשנות הבאת פנים
''סטר לי בישבן.'' אני עונה ואני רואה את הפנים שלו נהפכות לאדומות והוא חושק אגרופים בידיים.
הוא מחליט לחזור לאנגלית כדי שהפעם כולם ישמעו ''איזה יד?''
האיש הזר המום מידי כדי להגיב למשהו שקורה פה אז הוא אפילו לא מנסה להתחנן או משהו.
אני חושבת קצת ואז אומרת ''ימין.''
הוא מהנהן ומוציא ממתחת לחולצתו סכין, הוא לוקח את יד ימין של האיש ובשנייה חותך אותה לגמרי.
היד נפלה על הרצפה כשהאיש צורח ומדמם, אני ישר הולכת לשירה ושמה את הראש שלה על הכתף שלי כדי שלא תשמע או תראה כלום.
''בל היא אישה שלי. כל מי שיעז לגעת בה יסיים במצב דומה.'' מתאו אומר ומתחיל ללכת חזרה לשולחן שלנו, לא לפני שהוא לוקח את המשקאות. מתחילים להגיע אנשים כדי לעזור לאיש ואני, מתאו ושירה מתרחקים מהאזור.
שירה ואני מתיישבות בשולחן ביחד ומתאו, קרלו ומיקלה מגיעים גם כדי לשבת איתנו.
מתאו מעביר לי את הקוקטייל שלי ואני לוקחת שלוק ונותנת לשירה קצת.
''מה הוא עשה?'' קרלו שואל אותי
''התקופפתי כדי להרים משהו והוא נתן לי סטירה בישבן.'' אני אומרת ולוקחת עוד שלוק מהקוקטייל.
הוא כבר פונה משם ואני ושירה רואות את סיאל יושבת בפינה כשהברכיים שלה קרובות לחזה שלה והידיים שלה על האוזניים, זה נראה כאילו היא עומדת לקבל התקף חרדה.
אני הולכת אליה ומחפשת תוך כדי את האוזניות שלי בתיק, אני מוצאת אותם ומתיישבת לידה על הרצפה.
אני מגישה לה את האוזניות והיא רק מסתכלת עליהם
''שימי, אני אשים לך שירים ואולי זה יצליח לעזור לך.'' אני אומרת לה ומחייכת חיוך קטן.
פניה עדיין מבוהלות ולחוצות אבל היא שמה את האוזניות ואני מחברת אותם לטלפון שלי.
אני מחליטה לשים את השיר Love Story של Indila ואני רואה אותה לאט לאט מסדירה נשימה.
אחרי קצת יותר מחמש דקות היא כבר נושמת בקצב אחיד לגמרי ונראית הרבה יותר רגועה.
היא באה להחזיר לי את האוזניות אבל אני עוצרת אותה ''את יכולה לשמור אותן, יש לי עוד זה בסדר.''
''באמת לא צריך, תודה רבה.'' היא אומרת בקול חלש ושקט.
אני מחליטה לעזוב את זה בינתיים ולקחת את האוזניות חזרה.
אני באה לקום כדי לחזור לשולחן אבל היא תופסת את היד שלי ומחבקת אותי חיבוק צדדי, אני מחליטה להישאר איתה והיא נשארת ככה לכמה דקות.
''תודה.'' היא לוחשת ואני רק מהנהנת ומחייכת חיוך קטן ומרגיע.
אחרי עוד חמש דקות מישהי מגיעה אלינו והיא נראית ממש שונה מסיאל, היא יותר נמוכה ממני בעוד שסיאל יותר גבוהה, הצבע עור שלה ממש ממש בהיר בעוד שסיאל שחומה, השיער שלה בלונדיני וחלק ולסיאל יש שיער שחור, מתולתל ומסןדר בצמות.
''בואי.'' היא אומרת שולחת יד לסיאל, הדבר היחיד שמחבר בינהן זה הצבע של העיניים, כחולות.
סיאל לוקחת את היד שלה והולכת אחרי האישה אבל מסתובבת ומנפנפת לי בחיוך לשלום, אני מחזירה לה חיוך ומנפנפת חזרה, אני מתרוממת וחוזרת לשולחן.

שאר האירוע עבר די חלק, רק כמה אנשים שדפקו לי מבטים מלוכלכים והחזרתי להם בחיוך ואצבע שלישית.
יצאנו החוצה לאוטו ואני החלטתי שעכשיו אני נוהגת אז נכנסתי למושב הנהג וחגרתי.
מתאו נכנס והתיישב במושב הנוסע ומיקלה, שירה וקרלו מאחורה.
''מי אמר שאת נוהגת?'' שואל קרלו
''אני.'' אמרתי והתחלתי לנסוע.
אני אוהבת לנסוע ביד אחת, אני לא באמת צריכה שתי ידיים על ההגה אז יד אחת שמתי ביד של מתאו והוא הביא אותה לפיו לנשיקה קטנה.
''זה היה אירוע... מעניין.'' שירה אומרת אחרי שתיקה קצרה.
''בסדר. זה הגיע לו.'' מתאו אומר ואוחז ביד שלי ביותר חוזקה.
הגענו לאחוזה בסביבות השעה עשר בלילה אחרי שהסכמנו שנישאר לישון כאן היום.
לא נותרו בי הרבה כוחות אז הלכתי ישר להתקלח, לבשתי את הבגדים של מתאו וירדתי למטבח להכין לי משהו לאכול.
כבר חידשנו את המלאי פה במטבח אז עכשיו אני יכולה להכין מה שאני רוצה.
אני מחליטה להכין שקשוקה כי אני לא רוצה להתאמץ הרבה ואני כבר מכינה לכולם.
מתאו בא ומחבק אותי מאחור, הוא מניח את הראש שלו על הכתף שלי וברגע אחד מסובב אותי ומרים אותי על השיש.
''עכשיו כל המאפיה יודעת שאת שלי.'' הוא אומר ומנשק אותי.
אני מחזירה לו נשיקה ומעמיקה אותה, אני שמה את הידיים שלי על הצוואר שלו והוא שם יד אחת על המותן שלי ויד שנייה הוא משחיל בשיער שלי.
''חשבת כבר מה את רוצה לעשות ביום הולדת שלך?'' הוא שואל אחרי שהתנתקנו מהנשיקה
''אמרתי כבר. לא כזה אכפת לי, אני מציינת לא חוגגת.'' אני אומרת ויורדת מהשיש כדי להמשיך להכין את השקשוקה
''למה?''
כי הבטחתי לא להרוג את עצמי אז אני מציינת כל שנה ששמרתי על ההבטחה.
''ככה יותר נוח לי.'' אני אומרת וישר משנה נושא ''מתי אני מלמדת אותך לבשל?'' אני שואלת והוא מגלגל עיניים אבל עוזב את הנושא
''נראה לי אפשר להתחיל עכשיו.'' הוא עונה ואני מהנהנת.
אחרי כמה דקות הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שזאת סבתא שלי, אני משאירה את מתאו והולכת לענות לה אבל אני רק שומעת קול מוגזם של בכי.
הרבה הרבה בכי.
אני לא מספיקה להגיב והטלפון מתנתק
מה לעזאזל?
אני מנסה להתקשר חזרה אבל אני רק נשלחת למענה הקולי, אני מנסה גם לדודה שלי אבל אותו הדבר קורה
מה?

___________________________________________

🖤