אהבה מומרת לשנאה

פרק 44

קיל-

אני מניח שהמחשבה על ליטול חיים יכול להישמע מוזר בפני אנשים. הם כנראה יסלדו מהרעיון הזה. מגיל קטן למדתי להרוג, איך לפוצץ כלי דם, לחתוך עור של אנשים, לרסק עצמות. והלמידה קלה במיוחד כשאבא שלך הוא לארק, הקאפו החזק והאכזרי ביותר בהיסטוריה.

אני מעריך את עבודת ידיו של אבא שלי, הוא הגיע לרמה שאף גבר לא יכול להגיע אליו. רק מבט אחד ממנו יכול לגרום לגבר לחרבן את המעיים שלו מרוב פחד. "בב..ק-ש..ה." מוריס, הגבר שידיי מגואלות בדמו, שוכב על הרצפה הקרה, גופו מתעוות בכאב, והחולצה שלו קרועה ומוכתמת בדם שלו.

פניו חבולות, האף שלו שבור, נטוי הצידה בזווית לא טבעית, ממנו זורם דם שנמרח על השפם שלו ועל שפתיו. עין אחת כמעט סגורה לחלוטין, נפוחה בגוון סגול-כחול, והשנייה ממצמצת במאמץ, כאילו הוא נלחם שלא לאבד הכרה.

קול נשימתו כבד, רועש. כל שאיפה נשמעת כמו מאבק. הוא אוחז בצלעותיו, ריסקתי מוקדם יותר את העצמות שלו. ורגלו השמאלית רועדת קלות, נראית מעוקמת בצורה שמצביעה על שבר.

כל תנועה קטנה גורמת לו להיאנח בכאב חנוק. "מה אמרת?" אני לוחץ על זרועו השבורה, ורעש הקאנק זורם לאוזניי כמו מנגינה. במקום להתחנן כמו שהוא עשה בדקות הקרובות, נראה שהוא הבין שזה חסר טעם. אז הוא מתחיל ליילל בבכי שקט.

"להרוג אישה צעירה שהייתה בהריון, ועבדה בשביל שתוכל לפרנס את משפחתה.." אני לופת את כף ידי סביב צווארו, רואה תוך רגע איך פניו מאדימות. אני מרים אותו לכיווני, מקרב את האוזן שלו לשפתיי.

"זה בלתי נסלח מבחינתי, וגם הרגת את בעלה אחר כך. הם היו אמורים להיות הורים, ושניהם כרגע בקבר." אני מהדק את הלפיתה שלי והוא נחנק, הוא מקיא דם, נשמע סובל, ואני דוחף אותו לאחור. עומד מעליו כשהוא לא יכול לזוז יותר. אם אחתוך את החזה שלו, אשלוף את ליבו, ואשים אותו בקופסא יפה, יכול להיות שריידר יאהב את זה? מתנה שניה לוולנטיין? לא, כנראה שלא. גם אמא שלי לא אהבה את המתנה הזו מאבא שלי.

הוא ממשיך להקיא דם, שמצטבר בתוך פיו כמו מים בכיור סתום. הוא נחנק מהדם של עצמו, עיניו מתגלגלות. אני שומע את חרחוריו האחרונים, לפני שהוא הולך לישון לתמיד. אני מתכופף ליד מוריס, בודק את הדופק שלו. אין דופק, ובקרוב הגופה שלו הולכת להיות קרה.

אני נעמד, שולף סיגריה מהכיס, היא נצבעת באדום. אני מדליק אותה, ולוקח נשימה עמוקה. נהנה מהצריבה בריאות שלי. ראשי דוהר לכיוון ריידר, דיברתי איתו מוקדם יותר, הוא עושה ערב סרט עם החברה שלו, כמה שזה חמוד.

אמרתי לו שמחר הוא שלי למשך כל היום, אז אני מסתכל על השעה שעל צג הטלפון. 00:40, יום חדש. אני נושף את העשן, שפתיי מתעקלות לחיוך קטן. מתאים לי לבקר אותו עכשיו.

                                 ~

השעה 00:59, אני עומד מחוץ לדלת הבית של ריידר. יודע שהדבר היחיד שמפריד בינינו זו הדלת מעץ המזורגגת הזאת. אני דופק חלושות על הדלת, וכעבור כמה שניות היא נפתחת. ריידר מציץ, שיערו פרוע, עיניו מכווצות והוא נראה עייף. הוא נראה כמו פאקינג מעדן.

הודעה נשלחת לטלפון שלי ואני עובר עליה, הודעה מריידר. 'צפיתי בסרט על פיראנות שטורפות בני אדם, זה הזכיר לי אותך.' אני ממצמץ כשאני קורא את ההודעה הזאת, שלחתי לו הודעה כזו מוקדם יותר בנוגע לסליפר שטרף עכבר והזכיר לי אותו. לא ציפיתי להודעה דומה ממנו.

"אתה מוזר בון." אני מסנן, גופו נדרך בהלם. עיניו נחות על ידיי, ושאלה עוברת בהן. "מה קרה לך?" לי לא קרה כלום, אפשר להגיד שהתאמנתי. "זה לא הדם שלי." אני מושך בכתפיי, "אז אני מניח שאני צריך לשאול מה קרה למי שהדם שלו?" השאלה הזו גורמת לי לחייך. "בוא נגיד שהוא לא הולך להתעורר יותר מהשינה שלו." אני עדיין לא קיבלתי הזמנה מריידר להיכנס לביתו, אז אני פשוט נכנס.

"למה עשית את זה?" ריידר שואל בסקרנות, "הגבר הזה שדד בנק וירה בקופאית למוות, אותה קופאית הייתה אישה של אחד החיילים שלנו. אבל זה לא נגמר פה, החייל ניסה לנקום בו וגם נהרג, אז הייתי חייב לנקום בשמו." אני מסביר. לפני שריידר מגיב, אני שומע קול נשי. "ידעתי! אמרתי לך שיש דם על הידיים שלו!" אני מפנה את ראשי, מסתכל על ג'ניפר שנשענת על הקיר.

עיניה לא מפוקסות, היא מתנדנדת מצד לצד והראש שלה מסתחרר. הקול שלה גם לא היה מובן. כל מה שמעיד על כך שהיא שיכורה ולא מתמודדת עם זה טוב. לעומתה, ריידר כרגיל. הוא אפילו לא השתכר? לעזאזל, איזה ילד טוב.

"זה לא דם, זה קטשופ." הוא ממהר לומר, אני זוקר גבה. "אני לא מנסה להכין מעצמי טוסט בון, זה דם." ריידר מעביר את מבטו בחזרה אליי, רומז לי לשתוק. פאק, כמה בא לי להשתיק אותו. ואני לא יכול לעשות כלום בגלל ג'ניפר השיכורה. "ד-ד-דם- זה ד-דם." היא מגמגמת, נראה שהיא הולכת להירדם בעמידה.

ריידר מתקדם אליה, מתכופף ומרים אותה בזרועותיו. עיניה נעצמות ולא נפקחות, החזה שלה עולה ויורד. הוא הולך לכיוון החדר שלו, ואני הולך מאחוריו בשקט. הוא נכנס לחדר, מוריד אותה על המיטה שלו ומכסה אותה. פאק, אני רק מחכה שכבר תהיה לנו ילדה.

הוא מסתובב לעברי, "בוא נדבר בחוץ." הוא לוחש, ואני לא מצליח לרסן את החיוך שלי. אני מהנהן, אנחנו יוצאים מהחדר והוא סוגר את הדלת. "היא לא מגיבה טוב לאלכוהול, אבל היא תהיה בסדר, אני מקווה." הוא אומר כשהוא מגרד את עורפו במבוכה. אני רוצה לגעת בו, אבל אני לא רוצה להכתים את העור שלו בדם של חלאה.

"איפה המקלחת שלך?" אני שואל, הוא מצביע על המקלחת ואני מהנהן. אעשה מקלחת מהירה ואחזור אליו. אני נכנס לחדר המקלחת ומתפשט, מפעיל את המים על פושרים, ורואה איך הצבע האדום מתנקז תחת רגליי. אני שומע דלת נפתחת, ורואה את ריידר נכנס.

הוא סורק אותי בעיניו, ולשונו מלקקת את שפתיו. זין. ואם כבר מדברים על זין, שלי כבר החליט להזדקף על דעת עצמו. ריידר שם לב לזה, למה שהוא עושה לי, וחיוך ממזר ותחמני עלה על פניו. "אני יכול להצטרף?" מן איזו שאלה מזדיינת זו. "אם אתה לא נכנס עכשיו, אני אכניס אותך." אני מאיים, החיוך שלו מתרחב ובאיטיות מייסרת הוא מוריד את בגדיו.