אהבה מומרת לשנאה

פרק 49

לארק-

אני נכנס למטבח, רואה את רוס יושב בשולחן אוכל ומטה את ראשי, הוא מבין את הרמז, טופח לי על הגב והולך. ריח הבישולים המגרה חודר לאפי, אבל הדבר המגרה ביותר הוא האישה שמתרוצצת מסיר למקרר. אני נשען על הקיר, משלב ידיים ומתבונן באשתי בשקט.

"יש סיבה שהעפת את רוס?" היא שואלת מבלי לטרוח להעיף בי מבט, בכל זאת חיוך מעמיק בפניה. "אני רוצה את אשתי לבד, אסור לי?" אני מזדקף, צועד לעברה. היא מתכופפת כדי להכניס לחמניות בשר לתנור, ברגע שהיא נעמדת אני מושך את ידה ומסובב אותה. כשעיניה מתמקדות בי, היא לוקחת נשימה חדה.

"לארק.." היא בולעת את המראה שלי בעיניה. הפעם אני לא לבוש בחליפה, אלא חולצה קצרה ושחורה. "כן אוצר?" היא מניחה את ידיה על כתפי, גוון אדמדם נעטר על פניה. אני מחייך, רוכן אליה. "מה את חושבת בדיוק?" אני יודע מה היא חושבת. היא מסתכלת לאחור על הסירים, מהססת. היא נושכת את שפתיה בהתלבטות.

"אתה יודע שאני לא יכולה להשתלט על עצמי מולך." אני שומע את הכניעה בקולה. "אני לעולם לא יכולתי להשתלט על עצמי מולך." אני משיב לה ומנשק אותה, בהתחלה בעדינות, אני מניח ידיים על המותניים שלה ומרים אותה מעליי. היא כורכת את רגליה סביב גופי, ואת ידיה סביב עורפי.

הנשימה מעמיקה יותר, אגרסיבית יותר. היא מעבירה את כף היד שלה על הזרוע שלי, מרגישה את השריר שלי מתמתח. אני בולע את הגניחה שלה, שדיה נמחצים לגופי. "אני צריכה להמשיך עם הבישולים, בקרוב קיל יגיע עם החבר שלו." היא אומרת כשעיניה מזוגגות מחרמנות.

"רק כמה דקות אוצר.. ואז נבשל ביחד." היא משתכנעת, מטיחה את שפתיה בשפתיי, זוללת אותי. זאת פאקינג האישה שלי. אני מחזיר קרב, מניח את כף ידי מאחורי ראשה ומטיח אותה בקיר, נזהר לא לפגוע בה. "זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שנפגשנו." היא מסננת, דבריה שואבים אותי לזיכרון שבו גיליתי את האובססיה שלי לגביה.

(לארק, עבר- גיל 20)

אני לוחץ את אגרופי למעיים של לוגן, צווחה גרונית נפלטת ממנו. "אתה יודע מה אומרים לוגן, אתה לא משלם בנייר מודפס- אתה משלם באיברים שלך." אני שולף את הסכין שאיתה חתכתי את בטנו, האור בעיניו מהדהד, בקרוב הוא ימות מאיבוד דם.

"סיימת איתו?" דון שואל, אני פורע את שיערו של לוגן. "תגיד לי לוגן, אתה חושב שאני צריך להיות איש טוב ולגאול אותך מייסוריך?" הוא מהנהן במרץ, כמו כלב שרוצה חטיף. "אבל כשהרגת את אחת החשפניות במועדון שלנו לא ריחמת עליה," עיניו נפערות, החיוך שלי מתרחב.

"מה פשר הפרצוף? אתה חושב שאעשה לך משהו בגלל זה?" אני מצמצם את עיניי, ואז מחדיר את אגרופי דרך בטנו, מגשש באיבריו ותופס את המעיים שלו. "כי אתה פאקינג צודק." אני תולש את המעיים מבטנו, הם נופלים כמו בלון שאיבד אוויר. דון נכנס לתא המאובטח. "לארק, פעם הבאה אני מבקש אזהרת ספוילר." הוא מניח יד על פיו בסלידה, משמיע רעש של בחילה.