קיל-
אגרוף.
תמונה של ריידר במיטת בית החולים חולפת בראשי.
אגרוף.
הצעקות ובקשות התחינה מצד ג'ורג' עצרו ממזמן, בכל זאת אני עמוק בתוך ערפל הזעם.
אני מנחית עוד אגרוף.
אני לא מרגיש את הידיים שלי. הן ממשיכות לנוע מעצמן, כאילו הן כבר לא שייכות לי. כמו מכונה שלא יודעת לעצור. אני אפילו לא מרגיש כבר את האגרוף שלי שובר את העצמות של ג'ורג.
עוד אגרוף.
בגלל הבני זונות האלה ריידר שלי כמעט נהרג. הוא לא עשה שום דבר רע. הם היו צריכים לבוא אליי, לא אליו. אני זה שהרגתי את הנערים המזדיינים.
"טעיתם..." אני לוחש בקול צרוד, כמעט לא מזהה את הקול של עצמי. "טעיתם כשהתעסקתם עם ריידר." קולי נמוך, לא שם לב למציאות. אלא אפוף במחשבות. ממשיך להנחית אגרופים ללא הפסקה.
"קיל." אני שומע ברקע את הקול של אבא שלי, רק כשהוא מטיח אגרוף בכתף שלי, הגוף שלי מתכווץ בבת אחת. אני חוזר למציאות בחדות.
"אתה מכה גופה כבר כמה דקות," אבא אומר בצורה מוזרה. "הרגת אותו מזמן." אני קופא במקום, הנשימות שלי כבדות ושרופות, הדופק מתפוצץ באוזניים. אני מביט בידיים שלי, ורק עכשיו מבין כמה רחוק נתתי לזעם לקחת אותי.
הידיים שלי מלאות בדמו של ג'ורג', ברגע שאני מעביר את עיניי אליו, אני רואה עיסת אדם. פיצחתי את הגולגולת שלו עם האגרופים שלי, כל השיניים שלו מפוזרות על הרצפה. הלסת שלו פעורה לרווחה בצורה לא אנושית ואני רואה שיש עצמות שקרעו את הבשר שלו.
"בחיים לא ראיתי אותך ככה," לראשונה בחיים שלי, אני שומע את אבא מודאג. אני ממשיך להתנשם במהירות, הלב שלי בוער, חם לי, ואני עדיין לא מרגיש תחושת סיפוק.
אני עדיין על הרצפה, על הברכיים שלי. אני לא זוכר שהגעתי לרצפה, הדבר האחרון שאני זוכר הוא שעמדתי מול ג'ורג לאחר ששברתי לו את כל האצבעות.
כל שבירת אצבע לוותה בצעקה גרונית כאובה, חשבתי שזה יעזור למצפון שלי, שבגללי ריידר נפגע ככה. אבל זה רק ליבה את הזעם שלי. איך הוא יכול לצעוק כשהבן שלו ירה בגבר שלי? מי נתן לו את הזכות לחשוב שהוא יכול לפתוח את הפה?
ואחרי מחשבה שריידר עלול באמת למות, איבדתי את עצמי. התנפלתי עליו. והנה אני עכשיו, מול הבשר הקרוע והעצמות השבורות של ג'ורג'. "בחיים לא היה לי את ריידר לפני." אבא שלי, הקאפו הכי אכזרי בהיסטוריה, שידוע בדרכיו הרעות והכואבות להרוג אנשים, נראה אבוד.
"אני לא רוצה שתאבד את עצמך, לא חשבתי שלהביא אותו לכאן יגרום לך להתקף כזה." מעניין אותי מה הוא ראה מהצד, כי הוא נראה חושש.
"אתה גהרת עליו כמו חיה וריסקת את העצמות שלו. אבל לא הפסקת גם אחרי שהוא מת. היה נראה שאתה באטרף." אני קם מהרצפה, מזדקף.
"אני באמת אוהב אותו, והם פאקינג ניסו להרוג אותו." אני מצביע לעבר הגופה. "אני יודע ואני רואה את זה, אני ואמא שלך פה בשבילך." אני חושק את הלסת.
"אני לא יודע מה קורה איתי. אני מרגיש שאני רוצה להרוס כל דבר עד היסוד." אני רוצה לשרוף את העולם הזה, רק כי לעולם הזה לא מגיע את ריידר.
"היה לך התקף זעם חיוור, זה קרה לי פעם אחת. אתה יודע מתי?" גבותיי מתכווצות כשאני מהרהר על השאלה שלו, ואז נופל לי האסימון. אני נזכר. "כשאבא שלך נתן פקודה להרוג את אמא." הוא מהנהן.
"באותו הרגע ששומרים באו להרוג את אמא שלך, הצלתי אותה. השארתי אחד מהשומרים חי, ואז הוא סיפר על הפקודה של אבא שלי. באותו הרגע, נעלמתי. התעוררתי כשהראש של אבא שלי היה ביד שלי, והגוף שלו על הרצפה." הוא משלב את ידיו.
אבא שלי חזק בצורה לא אנושית וזה שהוא הצליח להרוג את כל השומרים של אבא שלו ואז את אבא שלו רק עם ידיים, זה מה שגרם למאפיות שמכירות אותו, לרעוד ממנו.
"אמא שלך פחדה, היא הייתה מאחוריי כשהרגתי את אבא שלי. היא סיפרה לי שנפלתי לזעם חיוור, ושהיא ניסתה ולא הצליחה להוציא אותי ממנו. בחיים לא הבנתי את הכוונה שלה." עיניו עוברות מהגופה אליי.
"אבל עכשיו אני מבין, במיוחד כשבעיניים שלך היו גולגולות. ראיתי את אותו מבט שהיה לי."
הוא פוסע לעברי, מניח את ידו על הכתף שלי. "אני יודע מה אתה עובר, ואם צריך. אתה ואני, נלך להרוג עוד עשרות אנשים ביחד." אני מהנהן.
"זה לא מה שהוא צריך, אבל זה גם משהו. יש אנשים שמגיע להם למות, תהיה המוציא להורג שלהם." אמא אומרת מהצד, חיוכו של אבא מתרחב.
אמא בעצמה לא תמימה, היא גרמה למוות של יותר מעשרות אנשים בזכות זה שהיא השתמשה באבא. כל אותם אנשים חטאו, הם אנסו ורצחו נשים אחרות.
אפילו את החברות שלה. וכשאבא נהיה הקאפו, היא השתמשה בו כדי להרוג את האנסים שאנסו ורצחו את החברות שלה.
במאפיה לפני, לא היה דבר כזה כיבוד נשים. אמא שלי שינתה את זה. וזה גם נטוי בי, לכבד אישה לפני הכל. זה גם למה לא הרגתי את ג'ניפר, אם היא הייתה גבר, הייתי הורג אותה ביחד עם שאר הנערים.
אני חושק את הלסת, היא עכשיו מתה. עליי זה לא משפיע, אבל לעזאזל איך זה ישפיע על ריידר? פאק. אני מהדק את האגרוף שלי, ההורים שלו בדרך אליו.
אני אתן לו זמן לעכל הכל, וגם אני אקח הפסקה. כי אני לא יכול לראות אותו אחרי מה שנגרם לו בגללי. אבל אני אוהב אותו יותר מכל דבר אחר בעולם.
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
סיפורת כלליתריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
