אהבה מומרת לשנאה

פרק 66

קיל-

חזרתי לעסקי האוכף, לא שאי פעם עצרתי מלהיות אוכף. הפסקתי עם הרעיון של התיכון, זה היה רעיון דפוק מההתחלה. לא חשבתי שנער בן 18 יערער אותי עד לכדי איבוד שליטה.

אני עדיין לא מפסיק לחשוב על ריידר, הלב שלי שייך לו, אבל בסוף עשיתי לו רק נזק. התמונה של ריידר על מיטת בית החולים עם המסכת חמצן שברה בי משהו. כל פעם כשהיא קופצת בראשי, הכל מתערפל.

"תפסיק, בבקשה.." תחינות הגבר ששברתי לו את הזרוע שולפות אותי מהמחשבות. אנחנו נמצאים בצינוק, לאחר שגררתי אותו לכאן. מייקל אובריין, אנס את אחת הבנות של החיילים שלנו ונטל את רוח החיים שלה.

הנקמה שמורה לאבא, אבל הוא ביקש מאיתנו לנקום את נקמתו. הוא יודע שאנחנו אכזריים יותר. שברתי למייקל את כל האצבעות, עכשיו את הזרוע. הצרחות שלו כמו מוזיקה לאוזניי.

"כשהילדה צעקה להפסיק, האם הפסקת?" אני שואל דרך שיניים חשוקות, מייקל מיילל, ראשו אל הרצפה. אפילו לא מיישר אליי מבט.

אני צועד לעברו, מתכופף ומייצב את הראש שלו מולי. עיניו מלאות האימה פוגשות בי. "הייתי שת-תוי," קולו נשבר בבכי.

"שאלתי אם הפסקת, לא אם היית פיכח." הוא מניד את ראשו. אני נותן לו אגרוף לפנים, ראשו עף לאחור. אני אוחז ברגל שלו, ומסובב אותה 180 מעלות.

קול עמום וחד של עצמות שבורות מהדהד, ואני לא שומע אותו צורח. כשאני מרים את הראש, אני קולט שרמת הכאב כבר עילפה אותו. בן זונה.

הודעה מרעידה את הטלפון שלי, אני שולף אותו מהכיס. מצפה לראות הודעה מאבא, ואז כשאני קורא ממי ההודעה, הלב שלי מפסיק לפעום, הידיים שלי רועדות והנשימה שלי נהיית מהירה.

11:30
בון: קיל, אני בטוח שאתה שמעת מה קרה... אני בסדר.

כשאני קורא את ההודעה הזאת, אני רוצה לרוץ לבית חולים, להרים אותו מהמיטה ו- אני מניד את ראשי, לא נותן למחשבות שלי להשתולל. לא משנה כמה המחשבה שלא אראה אותו יותר כואבת לי, אבל ההודעה הזאת מטריפה אותי. הוא סוף סוף התעורר.

11:32
בון: מה איתך?

אני מלקק את שפתיי, מרגיש את המחנק בגרוני. הוא כמעט מת, הוא בקושי נשם, והוא ישר שואל מה איתי? פאק, ריידר. אתה לא מבין שנדפקתי? כל הזמן דיברת על זה שאנחנו מגיעים מעולמות שונים, שהעולם שלי רע. אתה צודק, ואין סיבה להחזיר אותך לעולם הזה.

אני מתקשר לטיאגו, לוקח נשימה עמוקה. "זהו? הרגת אותו?" אני מסתכל על מייקל המעולף, שכחתי לרגע ממנו. "לא, הוא ישן עכשיו. אבל הוא מעניין לי את הזין עכשיו. ריידר התעורר," אני שומע אותו נשנק.

"איך אתה יודע?" כי כמו שאני מכיר את הגבר שלי, הוא רק התעורר וישר שלח לי הודעה. "הוא שלח לי הודעה." ואני אפילו לא עונה לה. אני מרגיש שהבטן שלי מתהפכת, שקיבלתי יריה לעבר הלב, ושמישהו שובר לי את הצלעות. כאב בלתי מוסבר.