אהבה מומרת לשנאה

פרק 59

קיל-

לאחר שאני מחנה את הרכב מול המחסן הנטוש, אני מבחין באבא שלי, מארק וטיאגו. זה הפתיע אותי שהוא שלח לי את המיקום של המחסן הנטוש, המאפיה כבר שכחה מהמחסן הזה.

אני וטיאגו משתמשים בו בתור מקום עינויים. פעם אחרונה שהייתי פה זה היה כשטיאגו חטף את ריידר והביא אותו לכאן.

ברגע שאני נזכר בזה אני מאגרף את היד שלי, חטפו את הבן זוג שלי מתחת לאף שלי. ועוד מי חטף אותו? החבר המטומטם שלי שאפילו לא יכול לחטוף חילזון.

אני יוצא מהרכב, הם פוסעים לעברי ואבא שלי מקבל את פניי. "מקום יפה עשיתם פה," לפי עקבות הדם הטריות שמובילות לתוך המחסן, אני מסיק שאבא שלי הביא אורחים.

"הוא היה נטוש שנים, היינו צריכים לעשות איתו משהו." מארק זוקר גבה, "אני מניח שזה לא היה הרעיון של הבן שלי." הוא עוקץ, טיאגו מתאפק.

"נכון, זה היה רעיון שלי. הרעיון שלו היה להפוך את המחסן לבית קפה." עיניו נפערות וברגע שאבא שלי מסתכל עליו פניו עוטות גוון ורדרד. טיאגו מסיט את המבט שלו.

"בית קפה?" אבא שלי שואל, מארק נראה מאוכזב. "לא בדיוק בית קפה.." טיאגו משתתק ונועץ בי מבט זועם. "למה קראת לי?" אבא לא רצה להגיד לי בטלפון את הסיבה, הוא אמר שאני חייב להגיע.

הוא מחייך חיוך מאיים, ומניח עד על הגב שלי. אנחנו פוסעים לעבר המחסן. "נכון משפחת טארל? אלה ששנים מתחמקים מאיתנו?" אני מטה את ראשי, הוא תפס אותם?

משפחת טארל זו משפחה שבגדה במאפיה שלנו כשהייתי ילד קטן, הם הרגו שמונה חיילים ונעלמו מהרדאר. אבא שלי הפך עולמות כדי למצוא אותם והם נעלמו כאילו לא היו קיימים.

"תפסת אותם?" אנחנו נכנסים לתוך המחסן, והוא מקרב אותי לתא. בתוך התא יש חמישה גברים, כולם קשורים על כיסאות.

"אני מצאתי אותם, תפסנו אותם ביחד." לפי האצבעות על הרצפה, אני כבר רואה שאבא ומארק התחילו עם הכיף. אני מחייך, בני זונות. הם בגדו בנו ואחרי כל הזמן הזה נתפסו.

"כבר התחלנו במסיבה, הם יללו כמו כלבים את כל המידע. אבל אני רוצה שאתה גם תשמע." אני מאגרף את הידיים שלי, מת כבר לשבור למזדיינים האלה עצמות.

"תראה טיאגו, קיל מוכן כבר לדם. כשאתה הסתכלת עליהם היית נראה מזועזע." מארק כרגיל, נוזף בטיאגו. "סליחה שהזין שלי לא עומד מאנשים קשורים." מארק נותן לו אגרוף בכתף וטיאגו נאנח בכאב.

"באמת? אגרוף אחד? אתה עד כדי כך חלש." אני רואה את אבא שלי מנסה לא לצחוק. "אבא אתה חזק, זה כמו שהקאפו יתן אגרוף לקיל," אני ואבא מסתכלים אחד על השני, הוא יכול לשבור לי את הכתף בקלות. אז לראשונה אי פעם, לטיאגו יש נקודה בדבריו.

"טיאגו, אתה לא רוצה ללכת לחכות ברכב? הגברים יחזרו עוד מעט, תלך תכין לעצמך קפה." טיאגו יותר אדום מדם בגלל דבריו של אבא שלי, מארק ואבא צוחקים בזמן שהוא נבוך.