אהבה מומרת לשנאה

פרק 57

ריידר-

הטלפון שלי מצלצל ואני מרים אותו מהמיטה, רואה את השם של קיל על צג המסך. ישר נזכר באתמול, הוא הרג את הקוטפים בשבילי.

אתמול הרגשתי רע בגלל זה, אבל קיל יודע איך להשפיע עליי. הם גרמו לי לסבול ללא סיבה. הוא הזהיר אותם והם לא הקשיבו לו. אני שמח שיש לי את הגבר הזה.

אתמול כשאמרתי לו שהיום לימודים שלי הולך עליו, הוא אמר לי שעדיף לי ללמוד את הגוף שלו מאשר ללמוד בתיכון.

המשפט הזה גרם לי לחום בכל הגוף ולעשן לצאת מהאוזניים שלי. ואכן, למדתי את הגוף שלו. כל שריר, וריד, וכל חבלה קטנה.

הגוף שלו מרשים, כשהוא אמר שהוא רוצה ללמוד את גופי החוסר ביטחון שלי הכה בי בחוזקה. אני רזה, אפשר להגיד אפילו כחוש. זה לא שיש בי משהו מיוחד, אבל איך שקיל גורם לי להרגיש... הוא המרכז לביטחון שלי.

אני עונה לשיחה, "בון, אני למטה, תרד." אני מציץ מחלון חדרי, רואה אותן מחכה בחניה עם הרכב היוקרתי שלו. "ואם אני לא ארד?" אני ישר מתגרה בו.

"אז אני אבוא להוריד אותך." קולו מעביר בי צמרמורת, זה נשמע כאילו איום של מוות. "אני כבר בא." אני מנתק את השיחה לשמע הצחוק הגס שלו. לוקח את התיק ויוצא מהחדר, אני יוצא מהבית ופוגש בעיניו החומות-כהות של קיל.

הוא אוחז בהגה עם יד אחת, חושף שריר זרוע שחקרתי אתמול. אין לי רישיון, ג'ניפר הייתה אוספת אותי בבקרים. אני פוסע לעבר הרכב, קיל יוצא מצד הנהג, עושה סיבוב ופותח לי את הדלת.

"אתה יודע שיש לי ידיים ומספיק כוח ומוח כדי לפתוח דלת לבד?" אני שואל כשלחיי לוהטות. "תיכנס." הוא פוקד, אני נכנס והוא טורק את הדלת. אני מניח את התיק ליד רגליי.

קיל חוזר לצד הנהג, טורק את הדלת ומתחיל בנסיעה. הוא נוהג עם יד אחת, ביד השניה הוא אוחז ביד שלי. "הומו." אני משתעל, קיל מהדק את האחיזה שלו ואני צוחק.

"הומו שיכול להרוג בן אדם בלי להתאמץ." אני בולע את הרוק. "איך זה בדיוק לחיות במאפיה?" אני לא יודע אם תהיה לו תשובה לזה.

"קל." זו המילה היחידה שהוא אומר, אני מעוות את פניי. קל? "משהו קרה?" אני מגרד את עורפי, "אני רק רוצה יותר פירוט.. אני רוצה לדעת איך זה מהעיניים שלך." קיל מרפרף את אצבעו על היד שלי.

"בעיניי מאפיה זה סדר. במאפיה אתה יודע שאתה חייב להיות חזק, אתה יודע שלכל טעות יש השלכה, אפילו שאתה יכול לשלם עליהם בחיים שלך." קולו מעט מצמרר, ובכל זאת אני ממשיך להקשיב.

"אני אוכף ריידר, אני זה שגובה חשבונות. אנשים יודעים שאם הם לא יעמדו בחשבון ובזמן שהוקצב להם אני אבקר אותם. ועדיין, הם ממשיכים להמר או לעשות דברים שהם לא אמורים לעשות. הם יודעים שזה יפגע בהם ועוד לוקחים סיכון." אני לוקח נשימה עמוקה, קולו מחוספס, קשוח.