אהבה מומרת לשנאה

פרק 46

ריידר-

"בוקר טוב," אני שומע את הקול של ג'ניפר, היא מסיטה את הווילונות הצידה וקרני השמש מאירות את עיניי, אני מניח יד מול עיניי ופוקח אותן. רואה זעף על פניה, "פאק." אני שומע את הנהמה של קיל.

אני צמוד לגופו המוצק, ראשי שעון על החזה שלו כשכף ידו סביבי. שמיכה מכסה את שנינו, מתחתיה שנינו עירומים.

אני מזדקף, "זה לא כמו שזה נראה." אני ממהר להגיד, קיל מחזק את האחיזה שלו סביבי ושריר הזרוע שלו נלחץ לגופי באגרסיביות, אני לוקח נשימה עמוקה. "באמת ריידר? אז אתה אומר לי שאתה לא עירום, צמוד לאוכף שגם הוא עירום?!" אני בקושי מצליח לעכל את דבריה מחום הגוף של קיל. הוא ממצמץ כמה פעמים, שיערו השחור פרוע ואני סורק את היופי הקטלני שלו.

"אתה תמשיך להביט בי, בון?" קולו המחוספס והעמוק מעביר בי צמרמורת. "אני כאן!" ג'ניפר צווחת. "אז אל תהיי כאן, לכי." קיל אומר וגבותיי מתכווצות, ג'ניפר מכווצת את עיניה, האישונים שלה כמו כדורי אש קטנים. "אתה מבין שאתה מפריע לנו? אתה זה שצריך ללכת," היא מתיזה, קיל צוחק.

אני מרגיש אי נעימות מהדיבור ביניהם. "אני מפריע? ילדה, בסופו של דבר הוא איתי במיטה." ג'ניפר מאדימה, היא שולחת לעברי מבט פגוע ויוצאת מהחדר. "תפסיק קיל."

אני נעמד, לובש תחתונים, מכנסיים. "תחזור למיטה." קיל פוקד, אבל אני מסרב להקשיב לו. אני טס מהחדר בטיל, רואה שדלת הבית פתוחה. אני יוצא ורואה את ג'ניפר נכנסת לרכב שלה.

"ג'ניפר חכי!" אני עוצר אותה לפני שהיא סוגרת את הדלת. עיניה נפערות והיא סורקת את גופי. "אל תלכי." היא מזעיפה את פניה. "ריידר, רציתי סוף סוף אותך לעצמי בלי הפרעות. וקיל הדפוק הזה הפריע לנו, מישהו צריך ללכת, אני או קיל." היא רוצה שאבחר, אני נוגע בעורפי במבוכה, לא מעוניין לבחור.

"אל תעשי את זה, אני אוהב אותו." היא חושקת את הלסת שלה. "אוהב אותו? אתה מכיר אותו בקושי חודשיים!" לי זה מרגיש שעבר יותר זמן.

"עדיין, אלה היו החודשיים הטובים בחיי." היא מנידה את ראשה, "כואב לי עליך ריידר, הוא רע אליך. הוא רוצח. אתה לא מבין? אתה תמות בגללו." דפיקות ליבי מאיטות כשנוצר מרחק ביני לבין ג'ניפר. "תפסיקי, אני לא הולך לבחור. זה לא צריך להיות ככה," אני מתחנן. היא נאנחת.

"אתה צריך לבחור, כי אני לא הולכת לראות אותך נהרג בגללו." אני מרגיש ריקנות. מסתכל על הבית שלי, קיל נמצא שם ורק לחשוב עליו גורם לחזה שלי להתחמם.

"אני לא הולך לבחור." אני מחליט, חיוך עצוב עולה על פניה. "הרגע החלטת ריידר." היא אומרת בטון שצובט לי את הלב וסוגרת את הדלת, מתניעה את הרכב ושולחת לעברי מבט אחרון. אני מניד את הראש, מנסה לשדר לה להישאר והיא נוסעת מכאן. אני מעביר יד בשיערי, מתוסכל ממה שקרה הרגע.