ריידר-
אני בולע את הרוק שלי, מרגיש את הפחד יורד בגרוני. קיל מתנשף, לא בגלל מאמץ אלא בגלל כעס. החזה שלו עולה ויורד במהרה, שריריו מתוחים, הוא חושק את הלסת המסותתת שלו והמבט הקטלני שלו עובר על גופותיהם. אני קפוא במקומי, נוכח לגרסת האוכף של קיל.
הוא איים שהוא יהרוג אותם, אבל לעולם לא חשבתי שזה באמת יקרה. תוך חמש עשרה שניות הוא הרג את שלושתם מבלי להתאמץ. אני רוצה להתקדם לקיל, אבל רגליי נטועות במקום.
שום מילה לא נפלטת ממני וברגע שמבטינו נפגשים, הבטן שלי מתהפכת. עיניו קרירות, אלימות. שפתיי נפשקות ונשימה רועדת נפלטת ממני.
"תיכנס לרכב," קיל אומר, הקול שלו נמוך, מאיים. אני נאבק בעצמי, בין לנסות להרגיע אותו או לעשות מה שהוא אומר. הגוף שלי קיבל החלטה, כי הרגליים שלי לבדן הולכות לרכב.
אני עובר ליד קיל, הוא שולף את הטלפון מהכיס ואני נכנס לרכב, לא מספיק לראות למי הוא מתקשר. קיל מדבר ומסתכל על הגופות, הוא מהנהן ומנתק את השיחה. קיל פוסע לעבר הרכב, הולך לצד הנהג ונכנס לבפנים. הוא מתחיל לנסוע, ואני לא יודע מה לעשות, איך להגיב.
השתניתי, פעם הייתי מגיב בצורה שונה יותר, הייתי מקיא, בורח. עכשיו אני לא יודע איך להגיב מפני שאני בהלם. קיל הרג אותם, את הגברים שהתעללו בי שנים. אבל בכל זאת הם בני אדם. אני.. אני לא יודע מה לעשות. "למה לא אמרת לי שהם רודפים אחריך?" קיל שובר שתיקה, קולו המאיים מושך את תשומת הלב שלי.
"כשהתקשרתי אליך הם לא רדפו אחריי, בערך דקה וחצי לפני שהופעת הם הגיעו." ידיו מתהדקות על ההגה. "הם נגעו בך?" הוא מעביר את מבטו למכנסיים שלי, אני מחוויר. "לא," אני ממהר להגיד, הוא חושב שהם הטרידו אותי מינית בגלל שהמכנסיים שלי היו למטה.
לשמע דבריי, נראה שהוקל לו. אבל הכעס לא התפוגג מפניו. "מה קרה? למה הם עשו את זה?" אני משפיל את המבט שלי. "כל שלושת הגברים דלוקים על ג'ניפר.. לי ולה היה ריב היום ופגעתי בה, כשהם ראו אותה הם חשבו להתנקם בי." ברגע שאנחנו מגיעים לרמזור, הוא מיד עושה פרסה לאחור ומאיץ את הגז. "מה קרה?" אני שואל והוא מכווץ את עיניו, נראה נחוש.
"קח את הטלפון מהכיס שלי ותתקשר לטיאגו."
י דורש, אני רוכן אליו, לוקח את הטלפון ופותח אותו. מחייג לטיאגו שעונה לשיחה מיידית. "הם אצלי ברכב," טיאגו אומר. "יופי, תביא אותם לכניסה של התיכון." אני יכול לשמוע את הכעס בקולו רק מתגבר ואני מצליח להבין לבד שמשהו רע הולך לקרות.
"קיבלתי," טיאגו מנתק את השיחה, ידיי רועדות והלחץ שלי מתגבר. "למה נוסעים לתיכון?" קיל מעביר יד בשיערו, וחיוך מצמרר עולה על פניו. "לדבר עם החברה שלך." אני רוכן לעברו, מניח את היד שלי על שריר הזרוע שלו.
"קיל אתה כועס, אולי נלך אליי? אני רציתי להיות איתך לבד," הנחישות בעיניו רק מתעצמת. "אל תדאג בון, נהיה לבד אחר כך." הוא נכנס לחניה של התיכון, טיאגו כבר חונה בפנים.
קיל עוצר לידו, יוצא מהרכב ואני יוצא גם. הוא הולך לרכב של טיאגו, פותח את המושבים האחוריים ועיניי נפערות. הגופות של הקוטפים אחד על השני בערימה ברכב שלו. "אני כבר חוזר," קיל מסתובב והולך לכיוון התיכון, עיניי עוד תקועות על הקוטפים.
"אין לך סיבה להראות להם רחמים," טיאגו אומר ואני מניד את הראש שלי, "הם בני אדם." נראה שמה שאמרתי היה מצחיק, בגלל שהוא פורץ בצחוק קולני. "הם היו חיות שנהנו מהסבל שלך, ואתה עוד עומד מול הגופות שלהם ומרגיש רחמים. תאמין לי ששלושתם היו עושים לך גרוע הרבה יותר מהדרך שבה הם מתו." משום מה, אני עדיין מרגיש רע למרות שאני יודע שזה נכון.
"אתה נכנסת לעולם שלנו ריידר, ואתה חבר של אוכף, אתה לא מבין את המשמעות. כי קיל לא מראה לך את הצד שלו. תאמין לי, אני מכיר אותו יותר מדי טוב. והוא הבן זונה הכי מפחיד שקיים, אחרי אבא שלו." באותו הרגע הוא מכווץ גבות, מסתכל על משהו מאחוריי.
אני מסובב את הראש ורואה את קיל יוצא מהתיכון עם ג'ניפר תחת זרועותיו כשהוא מניח כף יד על הפה שלה, היא נאבקת בו בכל הכוח שלו.
"מה אתה עושה?!" אני רץ אליהם, ג'ניפר שולחת לעברי מבט שמשדר שהיא תמיד צדקה. קיל עובר לידי, מתעלם ממני. הוא משליך אותה לאספלט, מול הגופות של הקוטפים.
הבעת פניה משתנה לאימה, גופה רועד. "מה קורה פה!" היא צורחת בפחד, "מה שקורה פה ילדה, זה שהם התעסקו עם הגבר שלי." הוא רוכן אליה, "תהיי אמיתית עכשיו, נתת להם סימן לפגוע בריידר?" היא בולעת את הרוק שלה, אני מבולבל. אני זוקר גבה, היא לא עונה. אני לא רוצה להאמין שהיא עשתה דבר כזה.
"א-אני מצטערת," הקול שלה רועד, אני מרגיש בגידה, וכאב בלתי הגיוני בחזה. היא תמיד הייתה אוזן קשבת, תמיכה שלי, והיא אמרה להם לפגוע בי? "את אמרת להם להוריד לו את המכנסיים?" הקול של קיל יכול לגרום לגברים להשתין במכנסיים. היא מתפרעת, מנידה את ראשה במהירות.
"לא! אמרתי להם רק להפחיד אותו." קיל כורך את כף ידו סביב גרונה, ומרים אותה בקלות. רגליה מתנתקות מהאדמה ואני צריך להרים את הראש שלי כדי להסתכל על חברה שלי נחנקת מהגבר שלי. היא בועטת בו, והוא לא זע.
"תפסיק קיל!" אני מושך אותו, מנסה לעצור אותו. "אני יכול בקלות להרוג אותך, בכמה דרכים ילדה." הוא מקשיח את אחיזתו ופניה מאדימות יותר. "קיל בבקשה!" אני נותן לו אגרופים לגב, מתחנן ממנו שישחרר אותה.
"את חיה, רק בזכות ריידר. אל תשכחי את זה." הוא עוזב אותה, גופה נופל לרצפה. היא מתנשמת בחוזקה, אני יכול לראות את הסימנים על צווארה. טיאגו מצקצק בלשונו.
"מרשים שנתת לה לחיות." אני מסתכל על טיאגו בהלם, רוכן לעבר ג'ניפר ומציע לה את ידי. היא מעיפה את היד שלי ונעמדת לבדה, מסתכלת על הקוטפים ודמעות זולגות מעיניה. "אל תתקרב אליי, בחיים ריידר. אתה רצחת אותם." במילים אלה, היא רצה לתיכון.
אני מרגיש חור בלב שלי, היא בגדה בי, רצתה שהם יפגעו בי ומאשימה אותי במוות שלהם. קיל מגיע מאחוריי, מניח את הזרוע שלו סביבי ומצמיד אותי לגופו. אני מסתובב, מניח את ראשי על גופו. "פאק, נמאס לי." אני לוחש, "רק תגיד שם של מישהו, והוא ימות." זה רק מעצים את החור בתוכי, אני לא רוצה להיות מחברת המוות של קיל.
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
Narrativa generaleריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
