***
"את לא מבינה מה קרה.." בר הופיעה לצידי משום מקום. אני מורידה את אחת מהאוזניות שלי כדי להראות התעניינות קצרה. היה חוק לא כתוב בחברה שלנו. להישאר עם שתי אוזניות בזמן שמישהו מדבר-לא מעניין אותי, להוריד אוזנייה אחת- תעשה את זה מהר, להוריד שתי אוזניות- כולי אוזן. זאת הסיבה ששמתי אוזניות גם מבלי לשמוע מוזיקה.
היום בבוקר אני ותום מצאנו את עצמנו מחובקים על גג הרעפים בביתו. זה היה מביך אם נתחשב בעובדה שכל השכנים צפו בנו מהחלונות, אנשים בשעברו ברחוב וחלפו מול ביתו הם תלמידים מבית הספר שלי ואלו היו אני ותום שמצאנו את עצמנו בתנוחה לא ממש רגילה.
התארגנו בזריזות מבלי לדבר יותר מדי והוא הסיע אותי במהירות לבית הספר, הוריד אותי כשאף אחד לא ראה ומשם נפרדנו לשלום כדי שאף אחד לא יחשוד. בדיעבד, זה בהחלט היה מהלך חכם.
"היום בבוקר עברתי מול הבית של תום, מה אני רואה? אותו ועוד איזו בחורה ישנים כפיות על הגג של הבית שלו! את מבינה מה זה אומר?" בר צועקת בעצבנות מבלי לדעת שאני אותה בחורה. "שיש מצב שהוא כבר לא בתול?" אני מצחיקה את עצמי בסיטואציה מאוד רצינית עבור בר. "קינמון! זה לא מצחיק!" היא סותרת לכתפי ומכווצת את אגרופיה. אני ממשיכה לצחקק ולפלוט דברים נוספים. "את יכולה להפסיק לשחק אותה עצבנית בר, כולנו יודעים שאת אוהבת אותם מנוסים". בר מתקשה להשאיר את השעשוע שלה לעצמה וצוחקת בקולי קולות.
***
"על מה אתן מדברות?" תום שאל כשנכנסנו אל הכיתה, זרקתי את התיק שלי לצד התיק של בר ונשענתי על אחד השולחנות באיזור. תום התקרב יותר מדי אל גופי מה שגרם לבר להרים את גבותיה בשאלה. זייפתי חיוך אל שניהם וחיבקתי את תום, "אל תגיד שום דבר על אתמול לאף אחד, אני אדבר איתך אחר כך" לחשתי באוזנו והתנתקתי מהחיבוק בחיוך מזויף.
הוא משך אותי אליו לחיבוק נוסף ולחש "אני אוהב את המסתוריות". חיוך נפרס על פניי אבל בחרתי למתן אותו ולהמשיך במשחק העמדת הפנים שלנו. זה לא היה שונה מברגיל, כולם מסביבי העמידו פנים.
"ממתי את מחבקת אנשים?" בר מילמלה בהלם מזויף. גילגלתי את עיניי בתגובה "אל תקנאי". בר ציחקקה והניחה את ידה על גבי כדי לדחוף אותי מעט קדימה."תלכי לעזאזל" היא מילמלה. "מאיפה את חושבת שהגעתי?" אני מחייכת בהתגרות ומתקרבת לאחד הילדים מהשכבה שלי שהיו זקוקים לעזרה במתמטיקה.
"אני אעזור לו, לכי תקני לנו קפה" תום ממהר למשוך בידי ולגרום לי למעוד אחורה. הוא דוחף לי שטר של חמישים שקל לידי ומסמן לי לצאת מן החדר. אני מסתובבת לכיוון בר "אתה רוצה לצאת לקנות איתי קפה?" אני עוזרת גם לה לברוח מהאחריות היא מהנהנת במהירות.
"אבל ביקשתי רק מ-" תום מתחיל להגיד משהו כדי לגרום לבר לחזור אך אני מנצלת את עצם העובדה שהוא לא מצליח לעמוד בפניי ומסמנת לו בעזרת עיניי שזה בסדר. הוא נאנח בייאוש ומסמן לי ללכת לפני שיתחרט.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
