***
"אני לא מאמינה" צעקתי בעצבנות מתא השירותים. זה היה היום השלישי לטיול המחורבן הזה. אני הייתי דבוקה במשך כל היום לתחת של תום מה שגרם לי להראות כמו כל אחת מהפרחות הנואשות שנדבקו אליו. ואני לא הייתי כמוהן, תאמינו לי.
"קיבלתי מחזור אחרי פאקינג שלושה חודשים שלא! מה הסיכוי?" אני צועקת בעצבנות לבר שממהרת לדחוף לי מתחת לתא השירותים טמפון. "מישהו למעלה ממש נהנה לראות אותך כועסת" היא מצחקקת מהצד השני.
"לפחות את דבוקה לתום לתחת" היא ממלמלת בחולמניות בזמן שאני מורידה את המים בגועל ומנקה את הסביבה כדי שהילדה הבאה שתגיע לא תחשוב שהגיעה לזירת רצח.
"חלום ליל קיץ" אני ממלמלת בציניות ויוצאת כדי לשטוף את ידיי במים וסבון. בר נשענת על הכיור בחיוך מסופק.
"מה?" אני שואלת בחוסר הבנה ומנגבת את ידיי במגבות הנייר המסריחות. אני מכווצצת אותן לכדור וזורקת לכיוון הפח. "יאסס!" אני צועקת בהתלהבות מזויפת. נהנת מהדברים הקטנים בחיים או לא?
"תשבעי שאת לא מספרת לאף אחד.." היא ממלמלת בהיסוס. "למי יש לי לספר?" אני מסכימה ועל הדרך מתבדחת על המצב החברתי שלי. הומור עצמי זה חשוב.
"נו קים! לא סיפרתי אפילו לאמה!" היא לוחשת בזמן שאנחנו מתקרבות לכיוון האוהלים שלנו. "את יכולה לסמוך עליי.." אני ממלמלת ברצינות ומביטה בה בשאלה.
"אני ותום התנשקנו אתמול.." היא משחקת באצבעותיה בבישנות. ליבי מתחיל להלום בחוזקה, הוא כואב. והפעם אני מודה לכך שהגוף שלי מנותק מהלב שלי ככה שאני מצליחה לזייף חיוך מפרגן ולחבק את בר מבלי לבכות.
"בהצלחה ברבור.." אני ממלמלת ומנשקת את את הלחי שלה. "קצת כואבת לי הבטן אז נדבר בהמשך הערב טוב? אני באוהל שלי" אני אומרת ונעלמת מן המקום מבלי לחכות לאישורה. אין לה מושג כמה שהלב כואב לי. לאף אחד אין מושג. המועקה הנוראית מכרסת אותי ואני נותרת חסרת כל ברירה.
"לכל הרוחות.. מה אתה חושב שאתה עושה פה?" אני קולטת שהוא נמצא באוהל שלי בדיוק בשלב שבו אני מסכימה לעצמי להתפרק בבכי כדי לשחרר את הכאב בלב.
"מה קרה? את נראת נורא.." הוא שואל. אני עוצרת את עצמי מלבכות, נאנחת בקול רם ומתיישבת לצידו בחוסר רצון. את סנטרי אני מניחה על ברכיי ואת ברכיי אני מקרבת לכיוון בטני. ידיי מלופפות מסביב לרגליי ואני עוצמת את עיניי בניסיון להירגע.
"לפעמים אני תוהה איך את מצליחה להשתלט על עצמך תמיד, בכל פעם שאני רואה אותך במצב הזה את פשוט משתיקה הכל וחוזרת לעצמך בתוך כמה רגעים. זה מרגיש כאילו את מכריחה את עצמך לאסוף את הדמעות שרוצות לברוח מהעיניים שלך ואת פשוט בולעת את הכאב כאילו הוא כלום בשבילך." הוא פולט את מחשבותיו, אני עוצרת את הבהייה שלי בילדים מהשכבה שלי שמתרוצצים בחוץ ומפנה את ראשי לעברו.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
