***
*נקודת המבט של תום*
זה היה היום השני של חופשת פורים. אחרי שקים הבריזה לי אתמול החלטתי לבקר אותה בביתה. זכרתי היכן ביתה מהפעם ההיא שהלכו אליו עם אחותה הקטנה. אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא הייתי יודע איפה הוא. להוציא מקים תירוש מידע במידה והיא לא פצועה זה לא הדבר הכי קל בעולם. אם המוסד לא יקח אותה בעתיד הוא בהחלט יפסיד חיילת נאמנה.
לא ידעתי בדיוק מה להגיד להוריה אבל החלטתי להגיע לשם ולאלתר משהו. אני דובק במשפט חרטט נכון- חרטט וביטחון. וזה מה שהתכוונתי לעשות. אפשר להגיד שאני די טוב בזה.
"נועם אני יוצא, יש עליי מפתח" אני צועק לשותף שלי ומשחק עם צרור המפתחות שלי כדי שישים לב אליי.
"אחלה" הוא נזרק על הספה ומעביר לערוץ הספורט בשלט. הוא שם את ידיו מאחורי ראשו, את רגליו על שולחן הקפה וצופה בטלוויזיה בריתוק.
"מה עם דור?" אני נזכר בחיסרונו. נועם ממהר להעביר את מבטו אליי בשאלה "דור שלנו?" הוא שואל בטימטום, אני מגחך ומתיישב לצידו.
"מה אני אעשה בלעדיך ידפוק?" אני טופח על גבו כאות לחיבה כלשהי. הוא מחייך אליי בטמטום, חושב על תשובה שנונה להגיד לי אך החוטים במוח שלו לא מתחברים והוא חוזר להביט בטלוויזיה כאילו כלום לא קרה עכשיו.
"תבדוק לאן דור הלך, תזכיר לו שאנחנו יוצאים בערב. אל תחכו לי, אני אגיע ישר למועדון." אני מחייך אליו. הוא תופס בטוסט שהכין לעצמו, נוגס בו וחוזר להביט במסך כשיד אחת שלו מסמנת לי להתעופף מהמקום.
דור ונועם הם שותפיי לדירה ששכרנו די מזמן. הכרתי אותם בדיוק ביום הולדת 15 שלי. הגעתי לפנימיה חדשה כשהם כבר היו ותיקים בה. הם קיבלו אותי לחדרם, עזרו לי להכיר את כולם ועל הדרך הפכו לחברים הכי טובים שלי, עד היום. אני הייתי האחרון שיצא מן הפנימיה בגיל 18 מפני שאני הקטן מבניהם, חיפשנו אחד את השני ועברנו לגור באותה הדירה, כבר כמעט שנתיים שהעניין מחזיק. זה היה די ברור שהוא יחזיק מפני שהיינו ריגלים לגור ביחד עוד מימי הפנימייה, שחיינו באותו החדר וחלקנו כל דבר בערך. גם את השירותים.
אני נכנס אל הרכב שלי ומתחיל לנסוע לכיוון צפון העיר. אני כבר רוצה לראות את הפרצוף החמוץ שלה כשאני אגיע לביתה, לשמוע את העקיצות שלה וההומור הציני שלה. אני רוצה לראות את השיער המתולתל והעיניי השקד שלה. אני רוצה לראות אותה במקום שהיא מרגישה בו נוח. אני פשוט רוצה לראות אותה.
לאחר כ15 דקות אני מגיע אל ביתה. אני חונה בחניה רנדומלית בתקווה שהיא לא של אחד מהשכנים העצבניים ברחוב ומתקדם לשביל הגישה. אני דופק על דלת הבית, השעה כבר 17:00, אין סיבה שהבית יהיה ריק.
"שלום" נערה בעלת שיער אדמוני פותחת לי את דלת הבית. לרגע אני חושב שאני נמצא במקום הלא נכון עד שעדן מופיע גם הוא.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
