כלוּם- הוּשלם

חלק 30- יום הולדת

***

להיות לבד בזמן שכולם ביחד היה יכול להיות קשוח במיוחד כשידעת שאתה לבד בגלל שכולם כועסים עלייך. אנה וקורל כבר לא דיברו איתי, אח שלי התעלם ממני, תום כבר לא התעניין בי, ההורים שלי המשיכו להתעלם מהקיום של כולנו בעולם ולריב בניהם והחיים שלי המשיכו במסלול הירידה התמידי שלהם. לא התפלאתי.

אני האמנתי שכל מה שהגעתי אליו נבע נטו מהבחירות שלי. לא האמנתי באלוהים, לא השלכתי את הטעויות שלי והאשמה המלאה שלי על ישות אחרת. אני מאמינה שחייבת להיות איפשהו שם ישות שצופה בנו, אותה ישות גם מראה את העולם אבל המעשים שלנו הושפעו לרוב אך ורק מהבחירות שלנו.

אני מאמינה שאותה ישות הביאה לעולם את האנשים הראשונים, העניקה להם בדיוק את אותם תנאים והציגה להם את אותן מספר אפשרויות, כל אחד ואחת בחר או בחרה באפשרות אחרת, כל מספר אפשרויות הובילו אותם למקום אחר, אנשים הפכו לעשירים יותר או שמחים יותר, בעלי דעה שלילית או חיובית לגבי החיים אבל הכל היה בעיקר בגלל הבחירות שלהם והסובבים שלהם.

אותם אנשים הביאו ילדים, אך הפעם לא כל הילדים קיבלו אותם תנאים. האנשים שהגיעו לדרך העושר הביאו ילדים עשירים, האנשים שבחרו בבחירות שהובילו אותם להיות מסוממים הביאו ילדים שיגדלו בעולם כזה- כל ילד קיבל את התנאים שההורים שלו הובילו את עצמם אליהם.

בסופו של דבר לכל אחד בעולם הזה היה הזדמנות לשפר את התנאים שלו באמצעות בחירות טובות שיכלו להעלות אותו למעלה. נכון, היה יותר קשה לילדים שהגיעו ממקומות נמוכים לעלות למעלה אך באותה המידה היה קשה לילדים שהגיעו ממקומות גבוהים להישאר באותו המקום.

וכך, דור אחר דור נוצר וגדל עם תנאים שהתבססו על הבחירות של הקודמים לו. לא כל הבחירות היו שלנו, הרבה מהפעמים הבחירות היו שייכות למישהו אחר שבחר בשבילנו או עשה בחירה שפגעה בנו. אונס למשל היא אינה בחירה, לפחות לא בחירה שלנו. האנס הוא האדם היחידי שהבחירה הונחה בידו אך היא פגעה בנו. היו כל מיני מקרים כאלה, כל מיני מקרים פתאומיים שנועדו לבחון את רמת החוזק שלנו, לבדוק עד כמה טוב אנחנו מתמודדים. 

אם חושבים על זה, העולם הוא מעין משחק מחשב חולני כזה. שלב אחר שלב, כמו בסולמות ונחשים. מקפצות ומכשולים, שחקנים חדשים והגבלות נוספות שנועדו על מנת לבחון את הסבלנות שלנו. אם 1 הייתה נקודת ההתחלה ו100 הנקודה שבה אנחנו מגיעים למטרה שלנו אני ללא ספק הייתי איפשהו שם ב50, הבעיה היחידי שאצלי במשחק לא היה 100, לא היו לי מטרות או סולמות, היו לי רק נחשים ושום נקודת סיום.

החלק העצוב במשחק הוא שאף אחד לא הבטיח שלא יהיה משחק נוסף. אף אחד לא הבטיח שהמשחק הראשון הוא לא איזה טריילר למשחק השני. למען האמת, אני האמנתי שהנשמה שלנו עוברת לבן אדם אחר עם תנאים אחרים אך אותן תכונות אופי.