כלוּם- הוּשלם

פרק 49- פתטיות

***

אני ממיינת את ערימות הדפים החתומים שליאם הגיש לי. אני מחלקת אותם לקבוצות, מהדקת מה שנראה לי ומכניסה אותן לשקיות ניילות שקופות. אם היה משהו ששנאתי בעבודה הזאת או באופן הכללי הוא שקיות ניילון לנילון דפים. הן אף פעם לא נפתחות ואני מוצאת את עצמי מכחכחת את ידיי בהן משהו כמו חמש דקות עד שאני מבינה שהפתיחה נמצאת בכלל בצד השני. ממש כמו סתומה.

מוזיקה רגועה נשמעת במסעדה, ליאם או אבו עדיין לא הגיעו למסעדה מה שהבא לי קצת שקט לשם שינוי. המזגן דלוק על 16 מעלות בזמן שאני עם סווצשרט וטרנינג שחור מזמזמת לעצמי שירי פופ קליטים.

"שלוםםם" ליאם מפר כל שקט שחשבתי שיש לי. הוא מניח את תיקו שמלא במסמכים נוספים על כיסא משרדו וגורם לי לגלגל את עיניי בעצבים בזמן שאני משחילה את הניילונים מלאי הדפים אל הקלסר האפור שעליו כתוב "הוצאות חודש דצמבר". אני מאוד מקווה שאנחנו בחודש דצמבר. נמאס לי מהשנה הזאת.

"שמעתי מאנה שאתן טסות שבוע הבא ליוון" הוא אומר ואני מהמהמת בחוסר ריכוז. אני די בטוחה שתייקתי את המסמכים האלה. אני רוצה לחזור ולבדוק את הקלסר שסידרתי לא מזמן אבל ליאם עוצר בעדי. הוא אוחז בידי ואני נאלצת לסובב את ראשי אליו ולהרגיש בהבל פיו על פניי. רק לא זה עכשיו.

"מה?" אני בולעת את רוקי במבוכה. עיניי מתרוצצות על פניו בחוסר אונים. "כמה זמן חיכיתי להגיע למצב הזה.." ליאם מקרב את ידיו לפניי ומשחק עם שיערי כדי שיסתדר מאחורי אוזניי. אני לא.

ולפני שאני מצליחה להגיב בכלל שפתיו מתרסקות על שלי. כנגד רצוני. ואני לא מצליחה להתנגד לו כי אני קפואה לגמרי. לא צפיתי את זה, המוח שלי לא ידע איך לעכל את זה עד שליאם התנתק ממני בחיוך.

"אני לא בעניין ליאם.." אני ממלמלת במבוכה ונושכת את שפתיי בתקווה שהוא לא ישנא אותי עכשיו. היו לי יותר מדי שונאים ומעט מדי אנשים שאשכרה רצו בקיומי.

"לא נפרדתם לפני איזה שלושה חודשים?" ליאם שואל ומעביר את ידו על פניו בתסכול. אז אנחנו כן בחודש דצמבר. הוא מבריש את שיערו החום בעזרת אצבעותיו ומעביר את אגודלו על הלסת החדה והמסורטטת שלו מיד אחר כך. העיניים החומות בגוון דבש ממשיכות לבחון את פניי בתסכול כשפיו מעט מפוסק. הוא חושב.

הוא משך אותי כל כך אבל לא מעבר לכך. תום בעיניי נראה הרבה יותר טוב ממנו וכל נשיקה שלו גרמה לי לפרפרים מטורפים בבטן. והחיוך שלו. לעזאזל, החיוך הממיס שלו. עיניי האוייקנוס שטביעו אותי בשלווה וברוגע שלהם והגומה הימנית העמוקה. הכל היה כל כך מושך בתום שפתאום ליאם נראה לצידו כמו כלום.

אני מתגעגעת לצורה שבה תום גרם לי להרגיש לצידו. אני מתגעגעת להחלפת הרוק בנינו. אני מתגעגעת למערבולות בבטן שלי כשאני מתעוררת לצידו. אני מתגעגעת ללחבק אותו. אני מתגעגעת לנשיקות שלו על המצח. אני מתגעגעת לנשק את החזה החשוף שלו. אני מתגעגעת לידיים השריריות שתמיד הרגשתי בטוחה בניהן. אני מתגעגעת לחיוך הכל כך אמיתי שלו. אני מתגעגעת ללהרגיש בטוחה ומוגנת. אני מתגעגעת להתרגשות בעיניים שלו בכל פעם שישבנו על הגג. אני מתגעת לדור ונועם. אני מתגעגעת לילדותיות שבו. אני מתגעגעת לנחישות שבו. אני מתגעגעת לליטוף שלו. אני מתגעגעת לצחוק הגברי שלו. אני מתגעגעת לדאגה שלו. אני מתגעגעת ללהרגיש נאהבת. אני מתגעגעת אליו. לכל חלק וחלק שבו. אני עדיין אוהבת אותו.