כלוּם- הוּשלם

פרק 54- תווית של "בעיות לעתיד"

***

אתם מכירים את המצב הזה שאתם לא יודעים לקבל החלטות בזמן? שאתם בוחרים להתעלם מקבלת ההחלטה במשך כל כך הרבה זמן עד שהיא הופכת לכבר לא רלוונטית?

אתם מכירים את האשמה שמגיעה ללא סוף עד שהיא הופכת כבר לבת בית?

אתם מכירים את המוסר שדוחף אתכם כל כך הרבה פעמים לעשות משהו שלא חשבתם לעשות אף פעם? או את הפחד הבלתי נסבל שמשתלט עליכם ברגע שחשבתם שקיבלתם את ההחלטה הנכונה?

לפעמים כל כך פחדתי מהששלכות ההרסניות, העובדה שיכול להיות שאני לא מבינה את הסיטואציה נכון או ההרגשה שאני עושה משהו שגוי שבחרתי לא לקבל החלטות שהייתי חייבת לקבל בכלל. אתם מבינים?

"המחברת הגדולה? אתה צוחק עליי.." אני מוצאת את הספר עמוק בתוך השידה שלו, מאחורי מספר בגדים. אני מעבירה את הספר מיד ליד והופכת אותו על גבו כדי לקרוא את התקציר פעם נוספת, לוודא שאני לא מבלבלת בין שני ספרים שונים. אני לא הייתי טיפוס של ספרים.

"אל תגידי לי שקראת את הספר הזה.." הוא מבקש בדאגה. אפילו מעבר למבקש, הוא ממש מתחנן. הספר הזה הוא הספר המזעזע ביותר שיצא לי לקרוא בחיים שלי בלי שום תחרות. כל תיאור שם הוא מעבר לגבול החולני.

המחברת הגדולה מספרת על זוג תאומים שבימי מלחמת העולם השנייה נשלחים לסבתם. המציאות שלהם לא קלה בלשון המעטה. הם מוצאים את עצמם מלמדים את הגוף והנפש שלהם להרגיש את הכלום שאני כל כך פחדתי ממנו כדי להתמודד איתה. הם חווים מיניות אכזרית, אלימות נוראית והתעללות שמתמשכת במשך יותר מדי זמן מהסביבה שלהם עד שהם לומדים לנצל אותה. היה משהו בכתיבה הטכנית והיבשה כל כך של הספר שהשאיר אותי לקרוא אותו למרות כל התיאורים המזעזעים שבו. לא הייתי צריכה לעשות את זה, בטח לא בגיל שכזה.

"קראתי אותו בטעות כשהייתי פחות או יותר בת 16" אני מספרת בחיוך משועשע. הספר הזה הוא ללא ספק טראומה לכל החיים, במיוחד אם אתם קוראים אותו בגיל כל כך צעיר. כל התמימות שהייתה לי אז נעלמה כלא הייתה.

"איך אפשר לקרוא ספר כזה בטעות?" הוא שואל בשעשוע מבלי להביט בפניי בזמן שהוא מתעסק עם קיפול הכביסה הנקייה שלו. אני בולעת את רוקי בכבדות. כמו לכל טעות בחיים שלי היה לה סיפור והסיפור שלה תמיד איכשהו נחשף וגרם לסערה להתרחש.

הכנתי את עצמי לסיפור הטעות הגדולה שלי הרבה מאוד זמן למרות שחשבתי שבחיים לא אספר אותה, זה היה רק לשעת חירום. האם זה הזמן להשתמש בהכנה שלי? האם זה הזמן לנצל את העובדה שכבר הגענו לנושא?

"תום?" אני מסובבת את ראשי אליו כשקולי רועד לגמרי. החיוך שהיה מרוח על פניי יורד מיד. תום מסתובב אליי בחוסר הבנה. כשהוא קולט את המצב שפניי נמצאות בו הוא מבין מיד שמשהו רציני קרה וחיוכו יורד גם כן בהתאם.