***
את החופש של חגי תשרי החלטתי לשבת ולנצל ללמידה לתאוריה. אמה עברה תאוריה שלישית או רביעית ואני נותרתי בערך היחידה שאני מכירה ללא תאוריה או רשיון. יאמר לזכותי שאני טובה באוטובוסים אבל עכשיו כשלא היה לי את תום והייתי צריכה לברוח לשדות או לנמל לא יכולתי. הייתי חייבת לחכות לאוטובוסים בזמן שהמחשבות בראש שלי מתרוצצות להן. ואפשר להגיד שזה לא ממש רעיון טוב. אני יכולה להיות ממש אימפולסיבית כשהן משתלטות עליי.
"מה זה מעגל תנועה?" עדן ששוכב על הספה, מרים את ספר התאוריה באוויר ומדפדף בו בשעמום. אני מביטה בו בחוסר הבנה ומכווצת את פניי בהתאם לכך. "מעגל תנועה? עברנו על זה כבר?" אני מדפדפת בדפים שהדפסתי, מביטה בשורות הממורקרות ומחפשת אחר צמד המילים.
"כביש בתוואי מעגל שבו התנועה זורמת רק בכיוון ההפוך לתנועת מחוגי השעון. בכניסה אליו ממוקם תמרור מעגל תנועה" הוא קורא את השורות המדויקות מהספר וזורק עליי איזשהי כרית רנדומלית שהוא מוצא על הספה.
הוא סוגר את הספר ומניח אותו לצידו. אני מבינה שהחזרה שלנו הסתיימה ברגע שהמוח שלי מסכים מאוד עם מעשיו, אפילו מחזק אותם. חוברת הדפים המודפסים נשלחת אל שולחן הקפה במהירות ואני נותרת לשכב על הספה הקטנה כשאצבעותיי משפשפות את עיניי בחוזקה כדי שאוכל להתאפס על עצמי בהקדם האפשרי.
"את הולכת לראיון עבודה הזה שלך היום בסוף?" עדן שואל ואני מהנהנת מבלי לחשוב יותר מדי. אחרי שפיטרו אותי פעמיים בתוך פחות משבועיים וחצי כמעט איבדתי תקווה אך עילאי החליט שזו הזדמנות מצוינת בשבילי ללמוד על כוחן של האיפוק והסבלנות. הוא החליט שאסור לי להתייאש ורשם אותי לראיון נוסף במסעדה מפוארת אחרת בעיר.
"אני מאוד מקווה שלא יפטרו אותי גם הפעם, אני צריכה את הכסף ונעומי משגעת אותי שנקנה לה איזה לוכד חלומות קסום או משהו שאמא מסרבת בתוקף לא לקנות לה.." אני מספרת ואוספת את הטלפון שלי משולחן הקפה כדי לבדוק מה חדש. אני פותחת את הטלפון שלי, נחשפת למעל 100 הודעות שהגיעו תוך זמן קצר מהקבוצה של אחי, בר, אמה, קורל, רומי, צליל, אנה, דרור, עילאי, רון, עוז ואורי. הם לא שפויים.
"הוווו קים תודה שהועלת בטובך להתחבר" בר רואה שקראתי את ההודעות שלה ומחליטה להעניק לכך תשומת לב יתרה. אני אפילו לא עוקבת אחרי מה שקורה, סוגרת את המסך ואז צופה בו נפתח היות ונשלחה מהקבוצה הודעה נוספת מבר. "ושלא תעזי להתנתק".
אני מגלגלת את עיניי ושולחת סטיקר של ילד קטן עושה אצבע שלישית. זה ללא ספק הסטיקר הכי טוב שיש לי.
"הולכים היום למסיבה, את באה. אני שולחת לך מיקום ושעה." היא פונה אליי וגורמת לגל תמיכה מצד האחרים בעקבות ההודעה. "נראה" אני שולחת כדי לעצבן את כולם וזוכה לקללה עסיסית מצד עילאי. עדן צוחק בקול ואני מיד מגלגלת את עיניי ונעלמת לחדר כדי להחליף את בגדיי מיד אחרי שאני מכבה את מסך הטלפון.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
