כלוּם- הוּשלם

פרק 41- המסעדה חלק ב'

***

אנחנו יושבים מסביב לשולחן העגול ונהנים מהקינוח שלנו שנייה לפני 00:00, השעה המדויק שבה קבענו לחזור. 4 שעות שלמות שבהם בילינו אחד בחברה של השני בצורה הטובה ביותר שיכולנו לבלות בהתחשב במצב המעורער של עדן.

עדן שלמשך כחצי שעה רקד עם אנה כדי שתרגע מעט החליט בסופו של דבר לשתות עד אובדן הכרה בבר החופשי הוא הרעיון הטוב ביותר. הבן של המנהל ניסה להרחיק אותו מספר פעמים אבל שום דבר לא עזר ובסופו של דבר הוא השתכר עד מצב שבו היינו צריכים לגרור אותו למכונית בתקווה שלא יתעלף בדרך. אם אתם שואלים אותי, עדיף היה שישאר שם.

"הכל בסדר אנה באמת, הוא יתאושש מזה עד מחר בבוקר ויתגבר על זה כמו על הרבה דברים אחרים. הוא פשוט לא יכול היה להכיל יותר מדי מידע שהוא לא רצה לדעת." אני מסבירה לה את המצב מבלי להסביר יותר מדי, דאגתי לפרטיות של משפחתי בתקופה כזאת למרות שאנה ידעה הרבה על המשפחה שלי. אנה כל כך מתוסכלות עד שהיא בוכה לצידי ורועדת. האוויר הקר פוגע בפנים שלי ופורע את שערי שהיה מסודר בקליפס שחור ופשוט.

אני מסיטה את מבטי מאנה אל הכביש הריק, מביטה בפנסי הרחוב שמפזרים אור צהוב על הכביש ונדהמת מכך שהכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי. אני מסיטה את מבטי בחזרה אל אנה בחוסר ברירה, נזכרת שהיא בוכה מולי.

"את רוצה לישון איתו הלילה בבית שלנו? הבית ריק, נעמי ישנה אצל סבתא שלי וכל אחד מההורים שלי בבית של ההורים שלו.." אני מציעה לה ומחבקת אותה כדי להרגיע אותה.

"יפה שלי.. אל תבכי.." עדן השיכור ממלמל מהמכונית ומניח את ידו על מצחו הבוער מחום. אנה מביטה בו בחיוך מריר ומתנקת מהחיבוק שלי כדי לנקות את הדמעות שהשתלבו עם המסקרה השחורה ויצרו עיגולים שחורים וגדולים מסביב לזוג עינייה הכחולות. "אני אבוא איתכם.." היא מחליטה ואני מהנהנת.

"ביי קורל, ביי רומי. לילה טוב." תום צועק להן ועדן ממהר להשתיק אותו ולציין שזה עושה לו כאב ראש. אני מתקדמת אל קורל ורומי ביחד עם אנה, מחבקת כל אחת מהן וממלמלת "תודה" בלחישה. אני מרגישה כל כך מנותקת מהעולם עד שאפילו על הקול שלי אני לא מצליחה לשלוט. הגוף שלי הרגיש מרחף. הרגשתי שאני נמצאת בתוך חלל ריק בגוף שמעולם לא היה שלי.

אנחנו עולים לרכב. אנה שלא מסוגלת להתמודד עם אחי מתיישבת לצד תום ואני מתיישבת במושב האחורי לצד אחי הדפוק. תום טורק דלתות ומתחיל בנסיעה אחרי שהוא שולח לי מבט של "הכל בסדר?".

"אני עומד להתעלף.." עדן השיכור ממלמל ומניח את ידו על המצח פעם נוספת. "תשתה עוד מהמים" אני דוחפת את פיית הבקבוק לפיו ומגלגלת את עיניי בחוסר סבלנות. למה לא השארנו אותו לישון על הכביש או משהו?

"אבל כואב לי הראש! אני לא ילד קטן ששורף לו הזין!" הוא מרים עליי את קולו ומבהיל את אנה שישובה לפניו תוך כדי פליטת שטויות, הרבה שטויות. "הבאת את זה על עצמך" אני ממלמלת בשיעמום, בוחרת לעצבן אותו אפילו יותר בכך שאני לא נותנת לדבריו יותר מדי משמעות.