***
נקודת המבט של תום:
ההתנדבות שלי הסתיימה ועם כמה שרציתי שהיא תגמר כבר ואוכל להתחיל ולחוות את העולם האמיתי, גם לא רציתי שהיא תגמר. הקצת יותר מחודש שהייתי בבית הספר הזה ללא ספק היה החודש הכי אינטנסיבי בחיי. הוא היה מלא בסיפורים, חוויות, ירידות ועליות. הכרתי בו את קים, הנערה בת ה16 שהפכה את הלב שלי.
פחדתי שכשאעזוב לא יהיה לי תירוץ מספיק טוב כדי לראות אותה. הייתי צריך למצוא דרך שבה אוכל לראות אותה בכל שנייה שארצה. רציתי אותה כל כך, רציתי שהיא תהיה שלי אבל קים הייתה כל כך עקשנית ומרוכזת בלהתחכם ולפחד מהרבה דברים אחרים בשביל לשים לב אליי בכלל.
עינייה נפקחו באיטיות ולפני שהבנתי בכלל מה קורה כרית רכה הוטחה בפניי. "סליחה, חשבתי שאתה עדן" היא מילמלה ושיפשפה את עינייה בחוזקה. כל כך חזק שהייתי בטוח שהעיניים שלה עומדות להיתלש ממקומן בעוד דקות אחדות. "בקצב הזה את תפגעי בעצמך.." אני תופס את כפות ידיה וגורם לה לעצור. בשנייה שהיא פוקחת את עינייה לגמרי אני רואה את הנפיחות שמסביבן והאדום בהן. היא נראתה חולה, כל כך שברירית ופגועה.
"מה קרה?" אני נבהל לגמרי. הייתי בטוח שהיא עומדת להישבר, שאצטרך לעטוף אותה בין זרועותיי ולא לתת לה להתפרק. "זאת האזכרה הזאת? הכרת אותו? בגלל זה לא הגעת אתמול?" אני שואל במהירות, מחבר בין חלקי המידע המעטים שצברתי מההכירות שלה איתה. קים לא חשפה הרבה מה שגרם להכל להפוך לכל כך הרבה יותר קשה מבדרך כלל. היא הייתה כמו פאזל שנראה כל כך פשוט מבחוץ אבל הוא היה מבלבל.
"מה זה כל השאלות האלה על הבוקר, אני מרגישה מותקפת.." היא ממלמלת בשעשוע ציני וקמה מן המיטה במהירות שגורמת לה לסחרחורת קלה. היא עוצמת את עיניי כדי להתאפס על עצמה ופוקחת אותן שוב, קצת יותר מרוכזת וחדה מבדרך כלל.
"תחכה לי פה, אני אתארגן ואז.. תעשה מה שרצית לעשות פה מלכתחילה" היא מתקדמת לכיוון הדלת שלה ושולחת לי חיוך קטן שנייה לפני שהיא סוגרת אחריה את הדלת. אני נאנח ומתיישב על מיטתה. בזווית עיניי יכולתי לראות איזשהי מחברת שהוחבאה מתחת לכרית שלה. הסקרנות גברה עליי, הוצאתי אותה בעדינות והיא התגלתה כאלבום תמונות מושקע.
הכריכה הייתה מלאה בתמונות של נער שבוודאות ראיתי לפני כן, לא זהיתי אותו בדיוק אך כשראיתי את התמונה שהופיעה בתת המודע שלי מיד ידעתי מהיכן הוא מוכר לי. התקרבתי לקיר התמונות של קים וחיפשתי את התמונה בעזרת עיניי. בדיוק אותה התמונה, אותה בריכה ציבורית ואותו הנוער לצד האחים תירוש. קים והנער הופיעו ביחד בעוד כמה תמונות נוספות אך לצידם היו עוד כמה נערים, מלבד בתמונה אחת ששניהם נראים מחייכים ומאושרים. ברגע שראיתי את החיוך הרחב שהיה על פנייה ואת הגומה הימנית בעקבות האושר שהיא הייתה שרויה בו קינאתי.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Novela Juvenil*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
