***
אנחנו נכנסות לחנות המוארת שנמצאת בערך באמצע הרחוב החד סטרי. זוהי חנות בוטיק קטנה ששמתי לב אליה כבר בחופש הגדול, כשאיבדנו כיוון בדרכנו לארומה. אחד המוכרים הנחמדים בה כיוון אותנו.
"מה קורה בנות?" המוכר לא לגמרי מביט בפנינו הלחוצות. אנחנו מתנשמות ומתנשפות, מנסות להסדיר את נשימתנו הכבדות. אנה עוזבת את אחיזתה בכתפי, היא נותנת לי זמן לאגור עוד כוחות להמשך הדרך.
אני מסובבת את ראשי אל היציאה מהחנות ומיד נבהלת. הוא עומד שם ובוהה בנו בצורה מלחיצה כשחיוך זדוני מרוח על פניו. הוא לא יעשה לנו כלום כשאנחנו עם המוכר, נכון? אני מקווה.
"אנחנו צריכות את העזרה שלך" אני לוחשת למוכר בלחץ כדי שבמקרה שבו הדלת השקופה לא מספיק אטומה השיכור לא ישמע. המוכר מרים את מבטו אל הפנים שלי, הוא מפסיק להתעסק עם השעונים היקרים ומבחין בבהלה שאני ואנה נמצאות בה.
"השיכור הזה עוקב אחרינו כבר חצי שעה מהמועדון שבסוף איזור התעשייה. פספסנו את האוטובוס שלנו והכי קרוב מגיע רק עוד חצי שעה. כף הרגל שלה פצועה, היא צולעת, אנחנו לא נצליח לברוח אם קורה לנו משהו. אנחנו יכולות להישאר פה עד שהוא עוזב?" אני שואלת את המוכר בתחינה. החנות נראת כאילו הוא בדיוק מתכונן לסגירה. אני מתחילה לחשוש כי עוברות מספר שניות והוא עדיין לא מגיב. אנה מסתובבת בחנות כאחת שמתעניינת במה שיש לה להציע כדי שהשיכור לא יחשוד.
"אני בדיוק סוגר פה, אני על אופנוע אז אני לא יכול להביא לכן טרמפ או משהו אבל אני יכול להישאר פה עד שמישהו שאתן מכירות יגיע, תתקשרו למישהו שגר קרוב כי אני די ממהר להגיע לבית חולים" הוא מראה לי חתך עמוק שנראה כאילו הוא צריך תפירה, בדחיפות. אני פוערת את עיניי ומיד מתעשתת על עצמי ומתחילה לדפדף באנשי הקשר המעטים שלי.
"מי גר קרוב?" אני שואלת את אנה בלחץ. אני נושכת את פנים שפתיי כשאני נמצאת כבר בסוף הרשימה. "תום" אנה לוחשת באיזשהו שעשוע בדיוק כשאני קוראת את שמו בראשי מפני שהוא מופיע על גבי המסך שלי, בדיוק במקום האחרון.
"זה או הוא או האנס השיכור, הבחירה בידייך" אנה ממלמלת בשעשוע ציני. אני מגלגלת את עיניי ולוחצת על אייקון הטלפון בחוסר ברירה. לא מתאים לי להאנס היום או באופן כללי. אנה מתיישבת על אחת הקורסאות הקטנות למדידת נעליים, היא מביטה בפרצופי שמרוכז בצליל החיוג בהתרצות.
"אה?" אני שומעת את תום מהצד השני של הקו, הוא נשמע כאילו הוא הרגע קם משינה. למשך מספר שניות אני לא מצליחה להגיב. עבר זמן רב מאז שדיברנו בפעם האחרונה. אני כבר לא מצליחה לזכור מתי זה היה. "תום?" אני בולעת את רוקי בכבדות. אני מובכת. אני שונאת לבקש עזרה, בטח מאנשים שפגעו בי.
"קרה משהו?" הוא לא מבין למה אני לוחשת. אנה מורידה את עקבייה מכפות רגליה, היא מניחה את כפות רגליה על שרפרף שהביא לה המוכר. היא מודה לו וממשיכה לתקוע בי מבט שמאיים עליי להתחיל ולדבר כבר. "תשתמשי בפה שלך" היא לוחשת בכעס ואני בתגובה מסובבת את גבי אליה ומתחילה להתעסק באחת משרשראות הזהב שהונחו לצד הקופה.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Novela Juvenil*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
