***
"אתה מצליח להרים את זה?" אני שואלת את תום בדאגה. עבר יותר מחודש ימים מאז הניתוח של תום. אחרי השבוע הראשון מחצית מהצינורות שחוברו לו ירדו, אחר כך הוא התחיל בפיזותרפיה, מיד לאחר מכן לאכילה ושתייה ואז לעשיית צרכיו לבד עד שהוא חזר לעצמו לגמרי ושוחרר לביתו.
במשך החודש הזה הייתי כנראה הבן אדם הכי מודאג, מפוחד וחרדתי בעולם. ללא דור שהתעקש והעיף אותי בכל פעם שראה אותי בחדר בית החולים של תום קצת יותר מדי כנראה שהייתי מפורקת נפשית ופיזית בשלב הזה של חיי.
"טוב שאת לא שואלת אם אני יכול להרים את עצמי.." תום מניד בראשו בייאוש. הוא נעזר בקביים שלו כדי לצאת מהרכב אל המדרכה, נעמד ביציבות ומשחיל את אחד מתיקי בית החולים שהכנתי לו דרך הכתף שלו. מי היה מאמין שהוא יעשה דבר כזה לפני חודש? אני מחייכת לעצמי ומהנהנת לו כמסמנת לו כמה אני גאה בשיפור שלו כשהוא תופס אותי מחייכת בקריפיות. אני מתנהגת כמו אמא גאה ומביכה. שמישהו ימנע ממני להיות אמא בבקשה.
תום תופס בקביים ומתלווה אל דור שפותח את דלת הבית לרווחה, חושף את המסיבה הדי מצומצמת שאירגנו לכבוד החזרה של תום לשגרה. תום מחפש בעזרת עיניו את עיניי, הוא משעין את אחד הקביים על קיר הבית הצמוד לדלת ומחבק אותי אליו חזק בעזרת יד אחת. התרגלתי לחיבוק הזה שלו. אני מנשקת את חזהו ונשארת קרובה אליו בזמן שהוא פורע את שערי באהבה.
עילאי עומד במרכז הסלון ביחד עם עוגה, אנה מנסה לתקן את השלט העקום ביחד עם עדן שמנסה להראות תורם בצורה מסוימת, קורל מצביעה על עילאי ורומי נראת מבוהלת מאוד מהסיטואציה. המסיבה הכי כושלת שראיתי בחיי למרות שבעקרון לא הוזמנתי להרבה מסיבות ככה שלא חוויתי הרבה מסיבות גרועות, אבל הבנתם.
"גם מאור וחן צריכים להיות איפשהו כאן.." נועם מחפש את חבריהם המשותפים בדירה שתום לא ביקר בה במשך זמן רב כל כך. אני מחייכת אל חבריי ומתיישבת על הספה בזמן שתום מנסה להשלים פערים עם עדן.
"אז מה? עכשיו הכל הסתדר סוף סוף?" עילאי מתיישב לצידי בספה. הוא מחייך באושר כשאני מהנהנת ומחבק אותי בחוזקה. "את לא מבינה כמה שאני שמח בשבילך." הוא מחייך מאוזן לאוזן ובוחן את פרצופי המאושר מאוד.
והפעם, באמת הייתי מאושרת, הרגשתי אושר פנימי אמיתי שלא חוויתי להרגיש במשך כל כך הרבה זמן. התגעגעתי להרגשה של השמחה הטהורה והבלתי תלויה בלב שלי. יכולתי להתמכר אליה בקלות. ולמרות שההרס הפנימי שלי רצה למתן אותו, אני לא נתנתי לו. אני הייתי שמחה בחלקי, ולא סתם בתור קלישאה.
אני הייתי שמחה בחלקי בגלל שלמרות שלא היו לי את חיי החברה שתמיד יחילתי אליהם, ההורים המושלמים או את הבן אדם היחידי שלא הייתי יכולה לפתור איתו בעיות כי הוא נמצא בעולם הבא- החיים שלי די הסתדרו. לא היו סודות, לא היו בעיות, לא היו ריבים או דרמות חדשות. הדבר היחידי שנותר לי היה ללמוד להתמודד עם הגעגוע שלי לעמית והפחד שלי משכחה תמידית שלו אבל נתנתי לזמן לעשות את שלו.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
