***
המוות ללא ספק היה הפחד הכי גדול שלי. עזבו פחד, חרדה. חרדה טהורה כזאת. העולם כל כך בלתי צפוי וזה מה שמטריד בו. בתור חולת שליטה חוסר הוודאות שקיים בנושא שיגע אותי. כשהייתי קטנה, לא הייתי מסוגלת להתמודד עם המחשבה שהמוות יכול לצוץ בכל שנייה ביום. כל דבר שתעשה יכול להוביל אליו, כל צעד שתצעד יכול להיות האחרון. אנשים יכולים לא לקום יום אחד בבוקר וזה ישאר בגדר התעלומה, אנשים יכולים להתעורר בבוקר ולמות בתאונת דרכים מיד אחר כך והכי נורא בעיניי זה שהחיים יכולים להתאכזר לאנשים בצורה כל כך קשה עד שהם יבחרו בו בעצמם.
זה היה המוות שהכי זעזע אותי. אלו היו האנשים שהכי הפחידו אותי, האנשים שבחרו במוות לפני שהוא בחר בהם. אולי זה חולני להודות בזה אבל היה בהם משהו שלא היה בבני אדם אחרים. שום בן אדם נורמלי לא יבחר במוות לפני שהוא בוחר בו אלא אם כן קרה משהו שפגע בתפיסת חיים שלו ועורר אצלו שאלות לגבי הקיום שלו.
אומנם לא הערצתי את הבחירה של אותם אנשים אך לא מיהרתי לזלזל בה בשונה מכולם. אל תטעו, אני לא בן אדם אובדני או משהו בסגנון. החרדה שלי אף פעם לא תתן לי לבחור במוות לפני שהוא בוחר בי. לא משנה מה אעבור ומה ארגיש, ללכת אל הלא נודע לפני שהוא בוחר בי לא הייתה אחת מהאופציות שלי. זעזע אותי לחשוב שהיו אנשים שניצחו את הפחד מהמוות ובחרו בו בסופו של דבר. הם העדיפו אותו על להישאר בעולם, היה בזה משהו עצוב.
היו כל כך הרבה שאלות שהחברה שלנו דנה בהם אבל תשובה אחת ויחידה לכולן, המוות הוא אף פעם לא הפתרון.
"אני חושבת שזה טיפשי" נוגה ממהרת לשתף אותנו בדעות הלא בדיוק מעניינות שלה. אלו היו הימים שלפני יום השנה שלו. המחנכים חויבו לדבר עליו כי ידעו שנתחרפן, ממש כמו בשנה שעברה. אלו היו ימים מתוחים והפעם הם לא היו ככה בגלל הבגרויות. אלו היו ימים מתוחים כי המוות שלו זיעזע את כולנו. כמעט שנה עברה ואף אחד עדיין לא עיכל. מי היה מאמין?
"מה טיפשי בדיוק?" אני רואה שאף אחד לא מגיב ושואלת זאת באדישות בזמן שאני משחקת עם קבוצת שיער שנחה על כתפי. אני לא טורחת להביט בה או במחנך שלי מה שכנראה גורם לכולם להביט בי. אני שונאת אותם.
"כל הרעיון של לבחור את המוות של עצמך. להגיד שדבר כזה הוא לא מעשה אנוכי זה כל כך מטומטם. הוא פגע בכל כך הרבה אנשים. אתם יודעים מה ההורים שלו עוברים? מה קורה עם צליל? אפילו מה עובר על אחיך- עדן? הוא לא חשב על כל האנשים האלה לפני שהוא בחר את המוות שלו בעצמו! הוא לא חשב על כך הרבה אנשים שחשבו וחושבים עליו בכל יום שעובר! הוא פשוט בן אדם אנוכי, טיפש, חלש וחסר כל פרופורציות..." אם היא הייתה אומרת את החלק הראשון של תשובתה בצורה יותר מכובדת אולי הייתי מסכימה איתה. אבל היא לא עשתה את זה והוסיפה עוד שורה לא קשורה לתשובתה שגרמה לי להידלק בקלות. אני מגחכת במרירות ומנידה בראשי בחוסר אמון.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
