***
לפני שהכל קרה הדבר הראשון שהייתי שמה לב אליו בבן אדם הוא החיוך שלו. אני לא יודעת למה, פשוט הרגיש לי שהחיוך הוא הדבר המושך ביותר ומלא ברגשות שהיה יכול להיות קיים בבן אנוש. חלק ממה שחשבתי נכון, חיוך הוא הדבר המושך ביותר שקיים אבל אצל חלק מן האנשים הרגשות שבו היו מזויפים או שבכלל לא היו בו רגשות. זה מצחיק, כי למדתי את זה טוב יותר רק אחרי שזייפתי את שלי.
אני זוכרת שאחרי כל מה שקרה פשוט ישבתי כדי לבחון תמונות, לבחון מה השתנה בחיוך שלו. לא גליתי יותר מדי. בכולם החיוך שלו היה חסר רגשות שלא אמר דבר מלבד "יש לי שיניים ישרות ולבנות". אני זוכרת שזה חירפן אותי. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם העובדה שטעיתי, שהרגשות לא היו בחיוך שלו. אז המשכתי לבחון את התמונות בתקווה שאחד מהחיוכים יספר לי משהו. בשלב מסוים עיניי יצרו קשר עם העיניים שלו. ואז הבנתי הכל. היה בהם כלום אחד גדול בזמן שעל הפרצוף שלו נמרח חיוך מזויף. גיליתי את הסוד!
מאז אותו יום התחלתי לאסוף כמה שיותר תמונות שלו ולבדוק את עיניו, לחפש מה השלב שבו הכל השתנה. אולי זאת הייתה אובססיה, אולי זה היה מעשה מטופש שאמור היה לחפר על החרטה שהרגשתי ואולי זה היה סתם הגעגוע אליו שלא יכולתי לעצור. החבאתי תמונות שלו בארון שלי בלי שאף אחד ידע, בלי שאף אחד יחשוד. לא רציתי יותר מדי תשומת לב, רציתי להמשיך בחיי כאילו כלום לא השתנה בזמן שיותר מדי קרה. אולי זאת הייתה הטעות שלי.
"מי זה?" הוא החזיק את המעטפה מלאת התמונות בידיו ובאותו הרגע לא יכולתי לשאת יותר והתחלתי לבכות כמו תינוקת שלקחו לה את המוצץ, כמו ילדה קטנה ומבוהלת שנאבדה בסופר.
"מישהו מהעבר" זה כל מה שאמרתי אחרי שהתאפסתי על עצמי וחזרתי למצבי הרגיל, שבורה כהרגלי. הוא באמת היה מהעבר אבל הוא היה בראש שלי 24/7, ממש כאילו הוא חלק מהחיים שלי. והבעיה שהוא לא, ממש לא.
"אבל אני חושבת שאני שאלתי שאלה קודם.." אני מציינת. אין עליי, אני כל כך בוגרת לפעמים.
"האמת שמבחינת אמא שלך אני מעביר לך שאלונים במתמטיקה." הוא חייך בטיפשות והתקרב אל גופי שבשלב הזה כבר היה שרוע על המיטה.
"ומבחינתך?" אני שואלת בשעשוע קל. מצבי הרוח שלי משתנים בקיצוניות מאז שהוא נכנס לחיי. הוא נעמד מולי בחיוך מרוצה, בוחן את פניי הריקות.
"האמת שסתם רציתי לראות אותך אבל אני מניח שעדן ניסח את זה בצורה יותר יפה בפעם שעברה שבאתי לכאן" הוא גורם לחיוך לעלות על פניי ולצמרמורות באיזור גבי.
"איך הדפוק ניסח את זה?" נעמדתי במהירות. גורמת לגופי להתקרב לגופו עוד יותר. גלי חום פגעו בגופי והסומק עלה ללחיי.
החיוך של תום הפך לאפילו יותר מתוח אם זה אפשרי. "אני מניח שלצטרכי לשאול אותו.." הוא ממלמל ומביט בשפתיי. עיניי האוקיינוס שלו חוזרות להביט בעיניי ואני מיד מתנפלת על שפתיו. ידיי מלטפות את שערו השחור בעוד ידיו כרוכות מסביב לעורפי, מקרבות אותנו אחד לשני. הוא מחייך אל תוך הנשיקה, איך לא?
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
