***
"אז תזכרי! עכשיו את מסתובבת בתור ישנוני. לפני העליה לבמה אני אתפוס אותך ואז את מחליפה בגדים, אנחנו נגיד שאת ישנוני השארנו לישון ואז נציג אותך בתור ר-" בר מתחילה להנחות אותי בזמן שאני מהנהנת בקלילות, מראה שאני יודעת מה אני צריכה לעשות ולא זקוקה להדרכה כלל אבל אמה ממהרת לקטוע אותה ולגרור אותה לראות תחפושת חיפושית מתנפחת שיכולה להרוס לה את הסיכויים לנצח. אוי אוי אוי.
אני מגלגלת את עיניי ומתיישבת על אחד הספסלים שקרובים לקפיטרייה, המקום האהוב עליי. אשכרה לא הבנתי כלום. אני מתנחמת בכך שבר כבר תמצא אותי ותודיע לי מה עליי לעשות.
"אז מה קים? קפה חם, שני סוכר?" רוני פונה אליי מהקפיטריה. אני מנידה בראשי, הוא נראה מופתע, גורם לי לחייך בליבי.
"מה? המצב עד כדי כך חרא?" הוא שואל ונשען על דלפק הקפיטריה כדי להראות אכפתיות. את רוני אהבתי מאוד. כשהייתי מרגישה צורך לברוח משיעורים הייתי מגיעה אליו, מדברת איתו גם על כל שטות שבעולם והוא היה מאזין לי בחיוך. הוא אפילו היה מגן אליי בחלק מהמקרים שבהם הסגנית המפחידה להחריד תפסה אותי מבריזה ואומר לה כי הוא ביקש ממני לעזור לו ורק עברתי בסביבה.
"הכל בסדר. אני פשוט מסורה לתחפושת שלי." אני מחייכת אליו. אני באמת מסורה לתחפושת שלי כי אם לא אשחק מספיק טוב את התפקיד שלי בר תדקור אותי ותתלה אותי על עץ. למות על ידי דקירה אף פעם לא היו אחת מהרצונות שלי אז ויתרתי על העונג.
"למה התחפשת?" הוא שואל בחיוך ומגיש לאחד מהתלמידים את השוקו החם שהוא הזמין. "אחד מהגמדים משילגיה, ישנוני נראה לי. ומתוקף מחיבותי להיות ישנוני אסורה עליי שתית קפאין" אני מסבירה ומתמתחת על הספסל. רוני מגחך, יוצא מן הביתן שלו ומתיישב על ידי עם כוס הקפה החם.
"קחי נו, אני לא אספר לבר" הוא קורץ לי ועוזב אותי עם כוס הקפה בידי. אני המומה ממעשיו. הוא מדרדר אותי, לא פחות ולא יותר.
"על חשבון הבית נשמה. את די ממנת לי את השכירות פה עם הכמות קפה שאת מזמינה" הוא מחייך אליי כמוקיר תודה בזמן שבראשי מתנגנת מוזיקת אזהרה מפני המוות הקרב ובא. אבל מה זה מוות בשביל קים תירוש? כלום ושום דבר.
"מה קורה מתולטמת?" תום מתקרב לספסל שלי ומתיישב על ידי בחיוך זחוח. אני מביטה באידי הקפה באדישות וממלמלת "חיה" לאחר לגימה קטנה מהקפה המר. אני בוחנת את תחפשתו, רומאו.
"אתה יודע? אני חושבת שאסור לך לקרוא לתלמידה מתולטמת בשטח בית הספר!" אני ממהרת לסובב את גופי לעברו ולומר זאת בהתלהבות רבה, ממש כאילו עליתי על התרופה לסרטן או משהו.
"בהחלט צדקתי כשאמרתי שאת מוד.." הוא מסובב את ראשו לעברי בחיוך קטנטן ומניח את שני ידיו מעל משענת הספסל כשאחת מהן נוגעת מעט בגבי. זרמים נעימים נשלחים לגבי ואני בוחרת להתעלם מהם.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
