כלוּם- הוּשלם

פרק 57- אסור להילחץ

***

אתם יודעים.. זה לא סוד שהחיים שלי התפרקו. אנה כבר לא דיברה איתי אחרי מה שסיפרתי לה, עילאי היה מודאג ממני בכל דקה ביום, עדן לא הסכים לעבור שעה מבלי שאני כותבת לו הודעה שהכל בסדר איתי או שאני הולכת לישון ותום דאג שאני תמיד אהיה לצידו.

אבל עם כל זה, אסור היה לי לשכוח שדברים גם החלו להסתדר בחיים שלי. הפסקתי להסתיר את העצב והחרדה שלי מכולם. חשפתי לכולם את האני האמיתית, חשפתי לכולם את קים תירוש בשילוב עם הכלום האכזרי שבה. לא תמיד חייכתי, לא תמיד תקשרתי, לא תמיד שמחתי. הורדתי את כל המסכות הדפוקות שהנחתי על עצמי במשך השנה האחרונה.

את הסוד שלי השארתי בידייה של אנה. אנה הרגישה על בשרה עד כמה האשמה נוראית וגם היא בחרה לא לשתף אותו עם המשפחה שלה. היה משהו מרתיע בידיעה שחשיפה של הסוד הזה עומדת לפרק את המשפחה, במיוחד אחרי שהם איבדו את המעורבים בסוד. היה יותר קל פשוט להתעלם ולשתוק. אך האם זה היה מוסרי לטאטא את הסוד המשפחתי מתחת לשטיח? האם זה היה מוסרי להתעלם מבקשתו האחרונה של עמית? אני לא יודעת, בחרתי שלא לחשוב על זה.

"Well you look like yourself
But you're somebody else
Only it ain't on the surface
Well you talk like yourself
No, I hear someone else-"

You're Somebody Else-  Flora Cash

"את גורמת לי להיות מודאג" זה היה המשפט הבא בשיר וגם מילמולו של עילאי שנייה לפני שהוא התיישב לצידי על מדרגות האבן בבית הספר. עצרתי את המוזיקה שהתנגנה באוזניות שלי, הורדתי אותן וחזרתי להישען על כפות ידיי כשאני מותחת את ידיי לאחור ומביטה היישר אל השמש.

"הקיום עצמו מעצבן" אני מתחכמת בשעשוע. עילאי לא נראה משועשע מדבריי. הוא רק הסיט את מבטו מפניי אל החצר העמוסה בלתמידים, מחפש אחר דרך לברוח ממחשבותיו. הוא נראה מותש. היום הזה היה יום אורך מדי, כיתה יב' הרגישה כמו נצח והבגרויות לא הפסיקו.

"תגיד.. מה הסיפור בינך לבין ליאם?" אני שואלת כבדרך אגב. לא חשבתי הרבה לפני שאמרתי את דבריי בכזאת קלילות. ידעתי שקיים סיפור אבל לא חשבתי שהוא רציני.

"אבא שלו הפיל על אבא שלי את התיקים שבגללם הוא יושב בכלא. אבא שלי עבד אצלו, הוא גילה כל מיני דברים שלא צריכים להעשות וחודשיים אחר כך הוא מצא את עצמו נאשם בהם. אבא שלו הוא חתיכת בן זונה מנפולטיבי." עילאי מספר לי בכעס. נראה כאילו הוא עומד להכות מישהו. כפות ידיו מתקפלות לאגרופים והלסת שלו נסגרת בחוזקה עד שהורידים בידיו בולטים.

"אבל הוא לא כמו אבא שלו.. הוא לא אשם בטעויות של אבא שלו.." אני מרגישה חובה להגן על ליאם שברגעים אלה לא נמצא לצידנו כדי להגן על עצמו. אני חושבת שאני היחידה מחבריי שלא הייתה לה שום בעיה עם ליאם. אולי בגלל שאני עובדת אצלו.