***
מתי הבנתי שאני חושבת יותר מדי? טוב זה קל. הייתי בכיתה ד בערך. באחד מהשיעורים בבית ספר המוח שלי החליט לברוח למקום אחר לגמרי והתחלתי בהכנת רשימת דברים שיכולים לגרום למוות של ההורים שלי, מה שכמובן היה דפוק במקום מסוים אבל אנחנו נתעלם מכך.
אז זוכרת בברור שהכותרת הייתה מודגשת במרקר צהוב זרחני ומתחתיה היו כתובים כל כך הרבה דברים הגיוניים פחות הגיוניים שיכולנו לעלות למוחי במשך אותה חצי שעה ארורה. מיד אחר כך התחלתי ממש לחשוב על כל אחת מהסיטואציות בנפרד, לדמיין אותן קורות בראשי עד שכל אחת מהן הרגישה כל כך אמיתית. היו שם תאונות דרכים, התקפי לב, חטיפה ויריות. צירפתי לרשימה המזעזעת הזאת גם רשימה נוספת של מה היה קורה אם.. למי היינו מועברים, איפה הם היו נקברים ומה המשפט השנון שהיה כתוב על המצבה. אם מישהו היה רואה את זה אני בטוחה שהייתי מאושפזת בבית חולים לבריאות הנפש או משהו כזה. אני זוכרת שחודש אחר כך הייתי מתקשרת להורים שלי בכל שעה עגולה, בודקת שהם נושמים באמצע הלילה ואפילו מכינה להם מכתבים של כמה אני אוהבת אותם. הייתי בטוחה שכל יום הוא היה היום האחרון. המוח שלי נדפק לגמרי. והכי עצוב, אף אחד לא ידע.
לפעמים המחשבות שלי לא היו כאלה קיצוניות. הייתי יכולה לחשוב גם על הרבה דברים יצירתיים אחרים כמו מה יקרה אם אחלה במחלה נדירה ובוקר אחד אקום חירשת או עיוורת. התחלתי ללמוד בעיניים עצומות איפה כל דבר בחדר שלי נמצא ולהתרכז יותר בקולות הצעדים של אנשים. חשבתי גם על מערך החטיפה שתקרה לי באחת הלילות שאצא עם חברות אי פעם או הטביעה שלי בבריכה הציבורית אם אלמד לשחות. על הרומנים הסודיים שקיימים בין המורים שלי, על מה הם חושבים עליי ועל החברים שלי. על השנאה המוגזמת של ההורים, החברים והאחים שלי אליי ואפילו על עצם העובדה שקיימת אפשרות שהחיים שלי הם בעצם חלום אחד גדול שאתעורר ממנו מתישהו. האמת היא שבמשך תקופה די ארוכה חשבתי שאני הייתי בקומה וכולם מסתירים את זה ממני ונהחמדים אליי כדי שלא אגלה על איזה מאורע מזווויע. הייתי מרחיקה לכת, ואני עדיין כזאת. אפילו על הצבע של התולעים שינקו את הגופה שלי אחרי שאמות חשבתי. צהוב עם פס ורוד בבטן ונקודות ירוקות בתור עיניים אם אתם שואלים אותי.
"את חייבת להפסיק לחשוב כל כך הרבה" תום מעיר אותי מהבהייה הממושכת שלי בקיר שמולי. חצי שעה שאנחנו מחובקים בשעה 6:30 בבוקר אחרי ההצהרה המרגשת שלי. תיכננתי לברוח כמו בפעם שעברה. למצוא איזה מסלול טיול ולהעלם לכולם ליום שלם כדי לנשום אוויר ולחשוב עוד ועוד עליו. להעמיס את עצמי במחשבות וחוויות שאדמיין איתו ולעולם לא יקרו. המדבר היה מקום נהדר בשביל הזה, הרגשתי את הנוכחות שלו לצידי וגם יכולתי לבדוק את הגבולות שלי.
"בוא, אנחנו זזים" אני מקפצת מהמיטה במהירות שגורמת לתום להביט בי בהלם. "את באמת התכוונת ללראות את הזריחה?" הוא מרים את גבותיו בשעשוע ולובש על הבוקסר שלו טרנינג אפור. הוא נשאר עם הגופיה הלבנה שלו ולובש נעליים סגורות.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
