***
הצמדתי את הקרח ללחי הנפוחה שלי, כמעט צרחתי מכאבים אבל הייתי חייבת להתאפק. זה לא היה מנומס, או מקובל בצורה כלשהי. לעזאזל עם הבית ספר המפגר הזה. יועצת מזורגגת, מנהלת מזורגגת בר המזורגגת. יש מצב שיש לי משיכה קלה למילה 'מזורגגת'.
"השעייה, לא פחות ולא יותר, לשלושה ימים." היועצת מחליטה ביחד עם המנהלת. תודה לאל. שיגמרו עם זה כבר, אני זקוקה לחופש שלי. מצחיק שהם חושבים שהשעייה שמבחינתי היא חופשה לכל דבר מהבית ספר זה מה שיפחיד אותי. אם זה מה שימנע ממני להגיע למקום הרעיל הזה אני אלך מכות לעיתים יותר קרובות, תסמכו עליי.
אמא שלי מסיטה את מבטה אליי, בעיניה ניצוצות של אכזבה ממני. זה בסדר, כולם היו מאוכזבים ממני בשלב הזה של חיי, גם אני מעצמי. דברים החלו להפרק, הדבר היחידי והמשמעותי ביותר שהיה לי בחיי בשלב הזה היה תום והחברות שלי עם אנה וקורל. הם האנשים היחידים שלא רציתי לאכזב אבל הרגשתי שאני מאכזבת אותם בעצם קיומי.
"אין לך משהו להגיד לבר?" היועצת מסיטה את מבטה אליי ומטה אותו לכיוון בר כדי לרמוז לי להתנצל. אני מנידה בראשי בליווי של חיוך אכזרי שאני דואגת למתוך מאוזן לאוזן.
"אני מודעת לכל המעשים שעשיתי, בהתחלה לא בחרתי בהם, הייתי אימפולסיבית אבל כשקלטתי מה אני עושה, נהנתי מכל שנייה. לכל מטבע יש שני צדדים, אל תסתכלו על בר כשה תמים. אומנם אני התחלתי את כל אירוע האלימות הזה אבל לבר היה חלק מאוד משמעותי בסיפור הזה. אז לפני שאתם ממהרים לשפוט אולי כדי שתעשו בדק בית ותבדקו מה קורה במסדרונות בית הספר שאתם מנהלים.." ובכך יצאתי מן המקום. משאירה את אימי, הצוות החינוכי ובר ומשפחתה המומים לגמרי. חשפתי אותה. אני מוכנה לעשות את זה עוד פעם.
אני פותחת בריצה לכיוון שער בית הספר, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שיקרה אבל רציתי להיות בין ידיו החמות של תום. רציתי לברוח מהכל, לברוח מכל הבעיות שיצרתי לעצמי בחודשים האחרונים ישר אליו ידיו החמות של תום.
הדלת נפתחה, החיוך המודאג שלו נפרס על לחיו. ליפפתי את ידיי סביב פלג גופו העליון במהירות. גורמת לו לצחקק את הצחוק הגברי שלו ולסגור אחריי את הדלת עם רגלו.
"למה את בשעה כזאת של הבוקר פה?" הוא שואל וגורם לשנינו לשבת על הספה. כפות ידיו חופנות את פניי, הוא מניח נשיקה קצרה על שפתיי וחוזר להביט בי בשאלה.
"הושעתי" אני מספרת בקצרה. החיוך המודאג שלו הופך לברור יותר. הוא מיד עוזב את פניי ושואל מה קרה. "סתם רבתי מכות עם בר, גיליתי שהיא זאת שהפיצה את כל השמועה ולא יכולתי להתאפק אז אתה יודע.. מכה פה, מילה שם." אני מניחה את ראשי על חזהו בעייפות נותנת לו ללטף את שערי.
"אתה רוצה שנצא לאנשהו היום?" אני יוזמת משהו לשם שינוי. תום מחייך, הוא מלטף את ראשי ונושק לו. "קבעתי עם דודה שלי, אם את רוצה את יכולה לבוא איתי אליה" הוא מציע, "בלי לחץ" הוא מוסיף. הוא יודע מה עובר בראש הדפוק שלי.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
