פרק 50- היציאה שהשתבשה חלק א

246 16 22
                                    

***

אמרתי שאני אוהבת מתמטיקה אי פעם? קבלו ביטול. כל מה שקשור לשאלון 805 המיס לי את הפאקינג מוח, אני באמת מרחמת על 5 י"ח שהיו צריכים לעשות את שאלון 807, השטן הכין אותו כי לא הייתה לו גישה לבני האדם.

"די נו קים! אם התבטל הטיול ליוון לפחות בואי נצא לאנשהו.." אנה נאנחת ומקפצת כדי להתיישב לצידי ולמשוך מידיי את מחברת המתמטיקה שלי. אני מזייפת חיוך אל התמונה בסטורי של עילאי ומשעינה את ראשי על כתפו. הוא מצלם אותנו, מעלה את התמונה במהירות לקלוז ומאפשר לי להתייחס לאנה שנדחפת לתמונה שלנו ועל הדרך רומסת את ספר המתמטיקה שלי. יואל גבע השנאה של חיי.

"אסור לי, רק עכשיו קיבלתי את הטלפון שלי בחזרה ואם אמא שלי לא עוקבת אחרי כל צעד שלי אני נעל בית מרוטה" אני ממלמלת באדישות בתקווה שאמא שלי לא תשמע את דבריי במידה והיא נמצאת בבית בכלל. לא מתאים לי עוד שלושה ימים בלי הטלפון שלי.

"מותר הכל, אסור שידעו" עילאי ממלמל בחוכמה ואני מגחכת ומרימה את ראשי מכתפו כדי להביט בו. "הייתי רציני" הוא מעדכן באדישות וחוזר להתכתב עם כמה מחבריו לאחר שהוא טופח על כתפי לאות ייאוש ממני.

"נו בבקשה! אני אשכנע את אמא שלך! את חייבת להשתחרר קצת מתום ואני חייבת להשתחרר קצת עם כל מה שקרה בין החיילת המסריחה הזאת לאח שלך" אנה בוחרת להתעלם מדבריו של עילאי וחוזרת להביט בי ברצינות רבה. היא מתחננת.

"לא קרה שם כלום.. הוא אמר לך.." עילאי ממשיך להגן על אחי שהפך לחבר הסוני החדש הטוב ביותר שלו. מישהו היה חייב להחליף את תום בשלב מסוים. למה זה נשמע כל כך דרמתי?

"אני יודעת, אבל כל המצב הזה גורם לי להרגיש כמו חרא ואני כל כך מתגעגת אליו" אנה רק מחפשת סיבה למסיבה. אני מגלגלת את עיניי ומחליפה מבטים עם עילאי שמסמן לי להסכים לדבריה וחוזר לטלפון שלו בתוך שניות אחדות. מכור.

"בסדר אבל אני שחררתי מתום" אני מבהירה לשניהם במבט רציני. עילאי מרים את המבט שלו ממסך הטלפון, מגחך בחוסר הומור ושולח לאנה מבט של "כן בטח".

"א-" "ליאם סיפר לי על הנשיקה שלכם לפני שבוע, אין לך מה להכחיש אפילו.." אנה חושפת את ליאם המלשן. עילאי פעם נוספת מרים את ראשו ממסך הטלפון שלו. הפעם הוא מחליט לכבות אותו לגמרי ולזרוק אותו לצד הטלפון שלי.

"איזו נשיקה?" הוא משלב את ידיו על החזה שלו בעצבנות. עילאי שנא את ליאם שנאת מוות. אף פעם לא יצא לי לשבת איתו כמו בן אדם ולדבר איתו למה הוא כל כך שונא את ליאם.

"בסדר, בסדר, נצא בשישי בערב" אני מסמנת לאנה לשתוק בכך שאני מסכימה עם ההצעה המאוד לא מפתה שלה בדיוק כשהיא באה לענות לעילאי המתוח.

"לא!" הוא מפתיעה אותי בצעקה מחרישת אוזניים ואז מוסיפה בהחלטיות "אנחנו יוצאות עכשיו!". אני לא יכולה להתווכח עם הצעקות הצורמות של אנה. היא החלטית ועקשנית מדי בשביל לגרום לה להפר משהו שהיא אמרה מתישהו.

כלוּם- הוּשלםWhere stories live. Discover now