***
לקום לצד תום ללא ספק היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בשבועות האחרונים, אולי אפילו בחודשים האחרונים. הכל הרגיש כל כך טוב שידעתי בוודאות שמשהו רע עומד לקרות. לעזאזל, המתח הזה חיסל אותי. זה הרגיש כאילו הוא הורג אותי לאט לאט, כאילו הוא חונק אותי בעדינות ומשחרר אותי מדי פעם. הפחד היחידי שלי היה שיום אחד הוא ישכח לשחרר אותי, האוויר לא יגיע לראותיי ואמות. סופית.
החיים שלי היו כמו התמכרות לסיגריה, ידעתי בוודאות מלאה שאיך שהם פועלים עלול לחסל אותי בשלב מסוים אך הייתי כל כך מכורה שכבר לא היה אכפת לי. ידעתי בוודאות שאמות בקרוב, הכל היה שאלה של מתי ואיך. הייתי חייבת גמילה, איזשהי תמיכה. אבל באותו הזמן כל כך פחדתי לבקש אותה כי לא הכרתי דרך אחרת, לא הכרתי עולם שבו ההתמכרות שלי לא קיימת. הייתי כבר בתוך תוכה. אם הכלום שלי היה הנעלם, הייתי נבלעת לתוכו ונעלמת גם כן. אלו היו אני והכלום באותה המשוואה- אם הוא מתבטל גם אני. זה אני והוא לנצח.
"את ערה?" תום שואל בקול צרוד, הוא מסתובב לצד השני של המיטה, תופס במשהו ומרעיש מעט שנייה לפני שהוא קם. אני נאנחת בקול, נשכבת על גבי ובוהה בתקרה. מחשבות על הבוקר היו השטן בכבודו ובעצמו. במיוחד שאלו היו המחשבות הכבדות שלי.
המוח שלי בשנייה נכבה והחל להתרכז ברעשי הרקע שהוא שומע. צעדים קלילים לכיוון המטבח, ברז מים נפתח, נסגר, כוס זכוכית פוגעת בשיש. "כוסעמק" זה היה נועם. אני מגחכת וקמה מהמיטה כדי לראות את הנזק שנגרם.
"סבתא שלך בגבס!" אני פוגשת בנועם שקופץ על רגל אחת שלו בזמן שהוא מחזיק את כף הרגל של השנייה בין ידיו ובוחן אותה. הוא נאנק בכאב מספר פעמים, עוזב את רגלו, בועט במשהו מהעצבים ואז חוזר לכעוס על הרגל שלו שהפכה לכואבת יותר.
"מה קרה?" אני שואלת ברצינות רבה, מתנהגת כאילו ממש לא הייתי עדה למחזה המשעשע שקרה עכשיו. "נתקעתי בפינה של השולחן" הוא מסביר ואני מיד מכווצת את פניי. הוא לא היה צריך להגיד הרבה בשביל להסביר את ההתנהגות שלו.
"מה אתם עושים פה לעזאזל בשעה כזאת?" דור מתמתח בכניסה שלו למטבח. הוא נראה עייף, עזבו עייף. הוא נראה מותש לגמרי. כאילו לא ישן בכלל כל הלילה, במקום מסוים הוא הזכיר לי את עצמי. משכתי בכתפיי.
תום גם הוא הגיע למטבח, הביט בכולנו והתפוצץ מצחוק ביחד עם נועם. "שתקו, אנאל ישנה" דור ממהר להכות את השניים ולהשתיק אותם. אני מביטה מבהכל מהצד ומגחכת.
"אתה לא צריך כבר ללכת?" אני שואלת את תום ומביטה בשעון המחוגים שתלוי על הקיר. הוא מהנהן ולוגם מכוס המים שנועם הגיש לו. "יחתיכת זבל למה זה מלוח?" הוא פתאום צועק ואני מיד מביטה בנועם ומתפוצצת ביחד איתו מצחוק.
"מה את צוחקת?" הוא דוחף את הלשון שלו לפי בלי שום התראה מוקדמת ואני מיד מרגישה את המליחות. אני דוחפת אותו ממני במהירות, מגרגרת מים בפי ויורקת אותם לכיור. תום מחייך לכיווני בהתגרות בזמן שדור ונועם מתפוצצים מצחוק.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Novela Juvenil*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
