***
*בחזרה אל נקודת המבט של קים*
אחרי שהוא התאבד ההורים של כולנו החליטו לקחת אותנו למטפלים, רק לכמה פגישות, כדי לבחון את את הנזק הנפשי שהוא השאיר בנו. שם אגב, התקפי החרדה שלי התגלו. אני זוכרת שהוחלט על הטיול במדבר אחרי הפגישה החמישית שלי עם המטפלת. כולם כבר הפסיקו את הפגישות בפגישה השלישית אבל ההורים שלי החליטו שאני צריכה עוד ממנה. שמשהו בי נדפק מאז שהוא עזב. והם צדקו.
הייתה שם אפלה שהסתירה את כל הטוב שיכל להיות בעולם. וזה היה מוזר, כי כשהצלחתי לראות, הצלחתי לראות רק את החלקים הרעים שבו. זה היה מתיש להסתובב ככה. העיניים שלי פשוט הרגישו שהן שנייה מלנשור אחרי שכל הלילה בכיתי, הגוף שלי היה כבד כל כך וחסר כוחות עד שהרגשתי שאם ארים את היד היא עלולה ליפול. שנאתי להרגיש ככה, שנאתי להרגיש כאילו העולם חרב מסביבי ואני לא מצליחה לבנות אותו מחדש. רציתי לשלוט בעצמי בחזרה.
הטיול במדבר הגיע בדיוק בזמן, הוא היה שם בשביל להרגיע את הנפש שלי שנייה לפני שהיא גרמה לי לקרוס פיזית. אני רוצה להאמין שמאז זה הפך למנהג כי זאת תהיה הפעם השנייה שלנו באותו המקום.
"אתם מוכנים?" אימי שואלת בדיוק ברגע שעדן יוצא מפתח הדלת אל החצר ביחד עם זוג המזוודות שלנו. "לא לשכוח את השיעורי בית במתמטיקה!" אימי מלטפת את לחיי ומנשק את מיצחי בדרמתיות. היא מתנהגת כאילו אנחנו יוצאים למסע של חצי שנה מינימום בהודו.
"תנהג בזהירות! ותדאגו לא לעשות בעיות לתום בבקשה!" היא מרימה את האצבע שלה באזהרה, לוחצת על חוטם אפי, מורידה את אצבעה כדי לתפוס בסנטרי, לקרב את פניי את ראשה ולהניח נשיקה קטנה על מצחי, נשארתי בעינייה אותה ילדה קטנה. תום מגיע ויוצא מדלת הרכב שלו. הוא עוזר לעדן לחלק את המזוודות שלנו בבאגז ומתקדם לכיווני ולכיוון אימי.
"תודה שאתה עוזר לנו ככה עם כל הדבר הזה, זה לא מובן מאליו.." אימי ממהרת להודות לו. הוא מחייך לעברה ותופס בידי מה שגורם לי להיבהל ולשחרר את אחיזתו בידי במהירות שיא. הוא נאנק בשקט מפני שבעטתי ברגלו וממשיך לחייך לאימי את אותו חיוך רגוע.
"טוב גברת תירוש הכל מוכן, אנחנו יוצאים" הוא ממלמל לאחר שאחי מסמן לו להתקרב למכונית. אני מתהלכת עם תום לכיוון המכוניות ונעצרת בניהן. "תסעי עם תום, ניפגש כולנו בבית של בר ואז נתחלק" עדן לא משאיר לי ברירה וקורץ לתום, הם תכננו את זה מקודם. בכמה כסף הוא קנה את הצד שלו? אני מגלגלת את עיניי ומתיישבת לצד תום המחויך.
"אז אנחנו נדבר על שלשום בערב או שאת תמשיכי להתחמק ממני?" תום מתופף על ההגה, מסמן לי שהוא לא עומד להתחיל בנסיעה עד שאענה על שאלתו. שיט. למה הוא חייב להיות כל כך חכם?
שלשום הייתי שיכורה, בין הפעמים הראשונות שבהם הרשתי לעצמי להשתכר. פחדתי מלהשתכר, פחדתי מלאבד את עצמי או שבעצם מלהיות האמת של עצמי מבלי המסכות. פחדתי לפלוט את הרגשות שלי והסודות הכי כמוסים שלי. פחדתי לגלות לכולם מי אני בזמן שאני בעצמי לא יודעת. אני מניחה שלצד תום הרגשתי מוגנת אז פשוט נתתי לעצמי לשתות מעט עד שהרגשתי שעוד שוט אחד ואני מאבדת את השפיות ואז, הפסקתי.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
